תוספתא כפשוטה על שבת טו:א

11. אין עוקרין בהמה חיה ועוף מרשות היחיד וכו'. וכ"ה בד. והנכון הוא בכי"ע ובכי"ל: ברשות היחיד, וכן בבבלי קכ"ח ב': בחצר, כלומר אין עוקרין את רגליהם מן הקרקע אפילו ברשות היחיד, אעפ"י שאין מוציאן משם. והאיסור הוא משום מוקצה, כפי שמוכח ממשנתנו (=הבבא שלהלן), והם גרועים מעצים ואבנים, דאין משתמשין בבעלי חיים (תשובת הרא"ש בשו"ת מהר"ח או"ז סוף סי' פ"ב). ואעפ"י שלשיטת הירושלמי מוקצה אפילו לנגוע בו אסור, 1 עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, סוף עמ' 93 ואילך. מ"מ לא אסרו לנגוע בבעלי חיים [תיקונים והשלמות: בירושלמי חגיגה פ״ב רה״ב, ע״ז ע״ד: דלא כן מה אנן אמרין אסור ליגע בבהמה ביום טוב? ועיין בציון ירושלם ובטוב ירושלם שם ומ״ש להלן שם, עמ׳ 242, ד״ה עד.] [תיקונים והוספות: עיין מ״ש הגר״מ אריק בספרו מנחת פתים ליו״ד, בשירי מנחה (השמטות והוספות למנחת פתים או״ח) לאו״ח סי׳ ש״ה, נ״ד רע״א.], כפי שמפורש להלן, ובמשנתנו פי"ח מ"ב ועוד בכ"מ. ועיין בתוספות קכ"ח ב' ד"ה אין, שהיתה לפניהם גירסא אחרת בברייתא זו. ועיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה עד שיכנסו.

22. אבל דוחין בהן וכו'. ומבואר בבבלי הנ"ל שנקטו כאן "דוחין" דווקא, אבל לא מדדין, 2 כלומר, לאחוז בגוף החי ולסייע בידו שידרה וילך מעט מעט, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 242. מפני שכללו ברישא כל עופות, ותרנגולת אסור לדדות דמקפיא נפשא, 3 פירש"י: מגביהה את עצמה מן הארץ, ונמצא מטלטל, ועיין ר"מ פכ"ה מה' שבת סהכ"ו ובנו"כ שם. ולפיכך שנו: דוחין בהן, דבר המותר בכל, אפילו בתרנגולת.

3עד שיכנסו. כלומר, מרשות הרבים לרה"י. ועיין באליהו רבה סי' ש"ח אות פ"א.

4כופין את הסל וכו'. פיסקא ממשנתנו פי"ח מ"ב. ופירש"י: אשמעינן דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל בשבת. ועיין לעיל פי"ד, שו' 19–20, ומש"ש.

53. עלה אסור לטלטלו. כלומר, עלה האפרוח. ובכי"ע: עלו וכו'. ובירושלמי פ"ג ה"ז, ו' רע"ג, פי"ח ה"ב, ט"ז ע"ג: ותני עלה עלו מאיליהן אסור לטלטלן. ובבבלי מ"ג א': והתניא אסור לטלטלו ? בעודן עליו. והתניא אעפ"י שאין עודן עליו אסור. א"ר אבהו בעודן עליו כל בין השמשות. מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא. ועיי"ש בתוספות ד"ה בעודן. ובד: עליה ואסור לטלטלו. ובכי"ל: עליו אסור וכו'. ולפ"ז הפירוש הוא: שיעלו וירדו עליו, ואסור לטלטלו. ולפי גירסא זו משמע קצת שאסור לטלטלו כל היום, אפילו ירדו, כברייתא השניה שבבבלי.