תוספתא כפשוטה על שבת טו:ב

1כיצד מסייעין את הבהמה ביום טוב וכו'. במשנתנו פי"ח מ"ג: אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין. וברא"ש (פי"ח סי' ד'): ר"י נסתפק אם הא דקתני מסעדין איו"ט דוקא קאי, או דלמא אפילו בשבת שרי, והא דקתני ביו"ט, משום רבותא דאין מיילדין תנא. ובמאירי שם: אבל מסעדין וכו' ואת (צ"ל: ואף) בשבת כן. ובבבלי קכ"ח ב': כיצד מסעדין, אוחזין וכו'. וכן בירושלמי פי"ח ה"ג, ט"ז ע"ג: אי זהו הסיוע וכו'. ולא נזכר שם "ביום טוב", ואפשר לפרש שאף בשבת אנן קיימין. אבל מלשון התוספתא כאן מוכח שביו"ט דוקא מסעדין אבל לא בשבת, כפי שהעיר לנכון בח"ד. וכן מפורש בר"ח קכ"ח סע"ב: וקיי"ל דמסעדין ומרחמין דתנינן, ביו"ט אבל לא בשבת. וכ"ה בראב"ן סי' ש"ע, ס"ו ע"ב. וכן משמע מדברי רש"י במשנתנו. וכן מוכח מפסק הר"מ שהביא דין זה בה' יו"ט (פ"ד הט"ז) גרידא. ועיין בבאור הגר"א לאו"ח סי' של"ב.

24. נופחין בחוטמו וכו'. וכ"ה בבבלי (בשינוי סדר, עיי"ש). ובה"ג ד"ב, עמ' 99, וברי"ף: ונופח לו בחוטמו, כדי שיכנס בו הרוח. 4 בה"ג ד"ו חסר פירוש זה. ובדק"ס, עמ' 295, הע' ה', מעיר שאף ברי"ף כ"י ליתא. ובירושלמי הנ"ל: אי זהו הסיוע, מביא יין ונופח לתוך חוטמו וכו'. ובמדרש שמו"ר פ"א, י"ג: פועה שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה. והמפרשים נדחקו מאד בפירושו. וכבר פירשתי בהשמטות ותיקונים לתורה שלמה ח"ח (שמות), עמ' 263, שהכוונה שהיתה נופחת יין בתינוק כדי לסייע בלידה. והמלים "אחר אמה" קשה לפרש, ושמא צ"ל: לרחמה.

35. מרחמין היינו בהמה טהורה ביום טוב. ובבבלי הנ"ל: מרחמין היינו על בהמה טהורה ביו"ט וכו', ודווקא טהורה אבל טמאה לא, מ"ט טמאה לא מרחקא ולדא, ואי מרחקא ולדא לא מקרבא. ובירושלמי: אף מרחמין על הבהמה (ולא נזכר שם "טהורה") ביום טוב, כיצד עושה, נותן גוש של מלח על רחמה, והיא רוצה להניק בנה. ובבבלי הנ"ל: אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם, כדי שתזכור צערה ותרחם עליו, ומזלפין מי שליא על גבי ולד, כדי שתריח ריחו ותרחם עליו. ולפ"ז גירסת התוספתא "מרחמין היינו בהמה וכו' " היא יותר מדוייקת, והיינו שעשו מעשה שהבהמה תרחם על בנה. ולפי גירסת הבבלי פירש"י: מרחמין. מאהבין את ולדה עליה.