תוספתא כפשוטה על שבת טז:א

11. אמ' ר' יהודה וכו'. כ"ה בכל הנוסחאות, 1 ועיין מ"ש להלן הע' 5. וכן בס' יחוסי תנאים ואמוראים ערך זכריה א', הוצ' הרי"ל פישמן, עמ' קמ"א, קורא לפרק זה: פ' א"ר יהודה.

21-2. בזמן שנתן לתוכה מערב יום טוב וכו'. ברייתא סתומה מאד ולא מצאתיה בשום מקום לא בתלמודים ולא אצל הראשונים. ובמשנתנו פ"כ סמ"א: ואין נותנין לתלויה 2 כלומר, משמרת אפילו תלויה מערב שבת אין נותנין לתוכה יין, כדי לסננו מן השמרים. בשבת אבל נותנין לתלויה ביום טוב. ואמרו עלה בבבלי (קל"ח א') שאם שימר בשבת חייב חטאת משום בורר, או משום מרקד (עיי"ש מחלוקת האמוראים). ולפירש"י במקומו והר"מ בפיה"מ רפ"כ, ובחיבורו פכ"א מה' שבת הי"ז, כולם מודים שחייב משום מרקד, ולא נחלקו אלא אם חייב גם משום בורר. אבל הרא"ה (לפי החידושים המיוחסים להר"ן במקומם) חולק וסובר שהמחייב משום בורר פוטר משום מרקד. 3 וכן מוכח מן הירושלמי, עיין בשי"ק פ"ז ה"ב ד"ה אין תימר. והקשה הרשב"א (קל"ח ב' ד"ה איבעיא): "תמיהא לי כיון דלרבנן חייב חטאת הוי בורר גמור כדרכו, א"כ היאך היו נותנין לתלויה ביו"ט, והא לכ"ע אין בוררין את הקטנית ביו"ט בנפה ובכברה (ביצה פ"א מ"ח) וצל"ע". ובאמת כבר ישבו על מדוכה זו בירושלמי 4 פ"ז ה"ב, י' ע"ב, פ"כ ה"א, י"ז ע"ג, ביצה פ"א ה"י, ס' ע"ד. והוכיחו ממשנתנו שמשמר אינו חייב משום מרקד, "למה הותר (כלומר, יו"ט הותר וכו') מכלל ברירה והותר מכלל שימור, הותר מכלל ברירה, בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי (ביצה פ"א מ"ח) והותר מכלל שימור, אבל נותנין לתלויה ביו"ט, ולא הותר מכלל הרקדה דא"ר חנינא בר יקה בשם רב יהודה אין שונין את הקמח, אבל מרקידין לאחורי הנפה, אין תימר משום מרקד הוא יהא אסור". וכנראה שהתוספתא סוברת בשיטת ר' יהודה שהמשמר חייב משום מרקד, ואסור להרקיד ביו"ט, אבל מותר לשנות את הקמח ביו"ט (כשיטת התנאים בבבלי ביצה כ"ט ב'). ופירש"י (בבבלי שם): קמח שהרקידו מערב יו"ט ובא לשנותו ליפותו, שונין, דליכא טירחא. ודבר הנראה לעין הוא שזו היא פעם שניה, ואין זה במרקד לברור. ולפיכך אמר כאן ר' יהודה: אימתי אמרו נותנין לתלויה ביום טוב בזמן שנתן לתוכה מערב יו"ט וכו', כלומר שכבר סינן את היין פעם אחת מערב יו"ט, ובא עכשיו לשנות כדי לסננו שוב. ודין המשמר יין כדין המרקד קמח. (ע"פ תוספות בכורים). 5 ברם בירושלמי הנ"ל העמידו את משנתנו כר' יהודה (עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 144), והוא מפני שהירושלמי סובר שהרקדה אסורה ביו"ט מדאורייתא, ולפיכך מסתבר שר' יהודה הסובר (תוספתא מגילה פ"א ה"ז ומקבילות) שאף מכשירי אוכל נפש דוחין יו"ט, אף הרקדה שנעשית סמוך לאכילה ולשתייה דוחה יו"ט, ולפיכך אף שימור בכגון דא מותר. ובמאירי למשנתנו כתב: ואם תדון את הנתינה [במשמרת], כמכשירים שמא חכמים אלו ר' יהודה וכו', ומ"מ עיקר הדברים שאוכל נפש גמור הוא (כלומר, הרקדה), ומותר לדברי הכל. וכן בחידושים המיוחסים להר"ן רפ"כ: אבל נותנין לתלויה ביו"ט, יש מפרשים דסבירי להו דהוו מכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט, והרא"ה ז"ל כתב דהוי צורך אוכל נפש, כי היכי דשרי דנהליה קימחא ביו"ט (כלומר, ע"י שינוי, וכשיטת הרשב"ם בתוספות ביצה כ"ט ב' ד"ה אגבא. וכן מוכח מן הירושלמי הו"ל). ובר"ח קל"ז סע"ב: אבל במכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט, כגון שימור היין ובדומה לו וכו'. אבל כוונת הר"ח היא לא לשימור עצמו, אלא לתליית המשמרת ביו"ט, עיי"ש. אבל מתוך הבבלי מוכח שאעפ"י שאם נתן לתלויה בשבת חייב חטאת משום תולדת מרקיד, מ"מ ביו"ט מותר לעשות כן לכתחילה, מפני שכן היה מנהגם לתלות את המשמרת ולסנן את היין כדי לשתותו מיד, ומותר משום אוכל נפש, ואינו דומה להרקדת קמח "דדרכן למיעבד מערב יום טוב", עיין שאילתות סי' ק"ז וסי' נ' ובהעמק שאלה שם. ולפיכך פסקו כל הפוסקים כסתם משנתנו. ועיין להלן בסמוך.

33-4. טורף אדם חבית יינה בשמריה ונותן לתלויה ביום טוב. וכ"ה הגירסא ("ביום טוב") גם בד. ולפ"ז חולק רשב"ג על ר' יהודה לעיל, וסובר שנותנין לתלויה ביו"ט, אפילו לא נתן מערב יו"ט, כסתם משנתנו פ"כ מ"א. אבל בכי"ע ובכי"ל גורס: לתלויה בשבת. וכ"ה בבבלי קל"ט ב': טורד 6 בר"מ פ"ח מה' שבת הי"ד: טורף וכו'. אדם וכו' ונותן לתוך המשמרת בשבת, ואינו חושש. ופרשוה שם: בין הגיתות שנו, ופירש"י: שכל היינות עכורין ושותין אותן בשמריהן, הלכך אין כאן תיקון, דבלאו הכי מישתי.