תוספתא כפשוטה על שבת טו:טז

180-81. ר' אחא אמ' משם ר' עקיבא וכו'. במכילתא ריש כי תשא ובבבלי הנ"ל הק"ו הוא בשם ר' ישמעאל, וכן משמע בירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ח, כ"ו ע"ג. ובמכילתא משפטים רפי"ג נשנה הק"ו בסתם.

282. אם הורגין נפש להחיות נפש בספק וכו'. כלומר, שהורגין את הגנב כדי להחיות את בעה"ב, אעפ"י שאפשר שהגנב לא בא אלא על עסקי ממון גרידא, ולא יהרוג את בעה"ב אם יתנגד לו. עיין במקורות הנ"ל, ועיין בתוספתא סנהדרין פי"א ה"ט ובבבלי שם ע"ב סע"א ואילך. ועיין מכילתא דרשב"י, עמ' 192, ובספרי כי תצא פי' רל"ז, עמ' 269, ובציונים של הר"א פינקלשטין שם.

383-84. הא לא נתנו מצות לישראל אלא לחיות וכו'. בילקוט ת"ת כ"י אחרי מות בשם התוספתא. ובבבלי יומא הנ"ל בשם שמואל, עיי"ש, ועיין בבלי ע"ז נ"ד א'. ובתנחומא ריש מסעי דרשה זו בסתם. ובתו"כ אחרי מות, מכילתא דעריות הי"ד, פ"ו ע"ב, בשם ר' ישמעאל אפילו על ע"ז בצינעא. וכ"ה בבבלי סנהדרין ע"ד א' וע"ז כ"ז ב'. ועיין ירושלמי שבת ספי"ד, ט"ו רע"א, וע"ז פ"ב ה"ב, מ"א רע"א, ובבלי ע"ז כ"ז ב' הנ"ל.

485. אין כל דבר עומד בפני פקוח נפש חוץ וכו'. לעיל ספ"ט (בשנו"ס), ירושלמי שביעית פ"ד ה"ב, ל"ה ע"א, סנהדרין פ"ג ה"ו, כ"א ע"ב, בבלי שם ע"ד א', כתובות י"ט א'. ועיין מ"ש בתשלום תוספתא, עמ' 52, סי' 83. ועיין ירושלמי שבת וע"ז הנ"ל ובבלי פסחים כ"ה א'. ועיין בסה"י לכבוד ארי' שווארץ, עמ' 420.

586. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל ח"א, עמ' 227, הערה 14.

686-87. אבל בשעת השמד אפי' מצוה קלה שבקלות וכו'. וכן מוכח בירושלמי שביעית וסנהדרין הנ"ל. ואמרו שם: הדא דתימר בינו לבין עצמו, אבל ברבים אפילו מצוה קלה לא ישמע לו, כגון לולינוס ופפוס אחיו שנתנו להם מים בכלי זכוכית צבועה (כלומר, צבועה אדום, והמים נראו כמו יין, כדי שיחשבו שהם שותים יין נסך, כפירוש הרש"ס שם) ולא קיבלו מהן. וכן בבבלי סנהדרין ע"ד א': כי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת השמד, אבל בשעת השמד אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבר וכו', אפילו שלא בשעת השמד לא אמרו אלא בצינעא, אבל בפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור. מאי מצוה קלה, אמר רבא בר יצחק אמר רב אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא. ופירש"י אפילו לשנות את קשר שרוך הנעלים, אם היהודים נהגו בו מנהג קבוע. ועיין ברי"ף שם, ופירושו לקוח מן הר"ח שנדפס בגנזי קדם של לוין ח"ד, עמ' 88. ועיין ערוך ערך ערקא. ברם בה"ג ה' ע"ז, ד"ו ק"כ ע"ד, ד"ב ריש עמ' 575, ברי"ף, ביד רמה שם ובס' יריאים השלם סי' ת"ג, רכ"ז ע"א, חסרה המלה "לשנויי". ובמאירי, עמ' 279: אפילו למפסק ערקתא דמסאנא. ובשאילתות וארא סי' מ"ב: אפילו ערקתא דמסאנא וכו' אם יאניסו את ישראל עבוד ע"ז ואינו רוצה, ואח"כ יעמידוהו בפני ע"ז ויאמרו לו כפוף עצמך והתר ערקתא דמסנא, שלא תשתחוה לע"ז, אלא כפיפתך היא להתיר ערקת מסנא, ובלבד רואיך יאמרו שהשתחוית, אסור הוא וכו'. והיא ממש כעין הדוגמא שנתנו בירושלמי הנ"ל, שברבים אסור לעבור על עבירה של מראית העין, מפני חילול השם. ועיין בהעמק שאלה שם אות ט' ואות י'. 59 אלא שרבינו ז"ל נגרר אחרי הפירוש המוטעה של המפרשים. ואפילו לפי הגירסא שלנו "לשנויי ערקתא וכו' " אפשר לפרש שאמרו לו שיתכופף וישנה ויחליף את קשר רצועת הנעל, כדי שיראה משתחוה לע"ז, כפירוש השאילתות. ועיין להלן ע"ז פ"ז (כי"ע פ"ו) סה"ד ומקבילות. ובעבודת המלך פ"ה מה' יסודי התורה ה"ג שער שבעל השאילתות גרס בגמרא "לשרויי ערקתא וכו' ", כלומר, להתיר רצועת הסנדל, ואין צורך, ועיי"ש מ"ש בהבדלים של שעת השמד ופרהסיא, ועיין בהעמק שאלה הנ"ל.

787-88. שנ' ולא תחללו את שם קדשי. טעם זה חסר במקורות התלמוד, אבל ישנו בה"ג ובשאילתות הנ"ל, וכבר העיר בגליוני הש"ס לר"י ענגיל בסנהדרין שם שמקור השאילתות הוא מן התוספתא כאן.

888. ואומ' כל פעל ה' למענהו. כלומר, ואף גוף האדם וחייו לא נבראו ולא נוצרו אלא לכבוד ה' ולקדש את שמו. ובילקוט משלי רמז תתקנ"ג: כל פעל ה' למענהו וכו' לעדותו שנ' לא תענה ברעך, פעולתו וכל מעשיו מקלסין אותו. ומקורו באגדת תהלים, עיין רש"י ור"י נחמיאש למשלי ט"ז, ד'. 60 בהוספה למדרש תהלים קמ"ח, הוצ' בובר, עמ' 538, חסד מ"דבר אחר" ואילך. ולפ"ז שמא אף כאן הפירוש הוא, למענהו, לעדותו, כדכתיב: אתם עדי נאם ה' וגו' ותבינו כי אני ה' לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה (ישעי' מ"ג, י'). והנוצרים קראו להרוגים שלהם μάρτυρες, עדים. ומסתבר שלקחו דבור זה מן הקדושים היהודים.