תוספתא כפשוטה על שבת טז:טז

137-38. לא יתן אדן שמן על גבי ראשו וילך למרחץ. מן ההלכה הסמוכה מוכח שלאו משום איסור הוצאה אתינן עלה, ובחצר מעורבת עסיקינן, והאיסור הוא מפני שאין דרכן לעשות כן בחול (עיין מ"ש לעיל ח"א, סוף עמ' 472), והוא נראה כעושה כן לרפואה, עיין בירושלמי מע"ש פ"ב ה"א, נ"ג ע"ב, כאן פ"ו ה"ה, ח' ע"ג, פי"ד ה"ג, י"ד ע"ג. ומשום חשש סחיטה לית כאן, כבבלי קכ"ח ב'. (תוספות בכורים). 38 אבל דבריו צ"ע, שהרי אע"פ שאין סחיטה בשער, מ"מ אסור מדרבנן, עיין במגיד משנה פ"ט מה' שבת סהי"א, ברשב"א ובמיוחס להריטב"א קכ"ח ב'. ועיין מ"ש בברכי יוסף יו"ד סי' קצ"ט ס"ק ג', ומ"ש להלן ביצה פ"ד, הע' 37. ושמא הכוונה שבנותן שמן על גבי ראשו אין בדעתו כלל לסוחטו, אלא שופך על גביו מים והשמן יוצא מאליו, ומכיוון שסחיטה אינה אלא מדרבנן לא חששו כאן.

238. כל גופו. לרבות את הראש, עיין בבלי ס"א א', ומס' ד"א פ"י, הוצ' היגר, עמ' 298.

338-39. ומקנח כל גופו אבר אבר. כדי שלא יעשה כדרך שעושה בחול, עיין ירושלמי פ"ג ה"ג, ו' ע"א (ומקבילה בביצה), ובבלי מ' א'.