תוספתא כפשוטה על שבת טז:טו
תוספתא כפשוטה על שבת · Tosefta Kifshutah on Shabbat 16:15
Open in the reader →135. הרוחץ במערה ובמי טבריה וכו'. פיסקא ממשנתנו פכ"ב מ"ה (כגירסת הוצ' לו וקטעים מן הגניזה. ולפנינו: במי מערה). ובבבלי קמ"ז א': קתני מי מערה דומיא דמי טבריא מה מי טבריא חמין, אף מי מערה חמין, הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא וכו'. ומסתברת מאד השערת ר"ש קליין שאין מערה כאן אלא בערה, מקום מרחצאות ידוע בעבר הירדן, עיין מ"ש בספרי הירושלמי כפשוטו, עמ' 81 ואילך.
236. מסתפיג אפי' בעשר לנטיאות ולא יביאם בידו וכו'. פיסקא מן המשנה הנ"ל, כגירסת הירושלמי (פ"ג ה"ג, ו' ע"א), כי"מ, ר"ח קמ"ז ב' (ומסתפג), רי"ף ועוד. ובשאר כל הנוסחאות: 37 ד' נפולי, לו, קויפמן, משנה שבירושלמי, קטעים מן הגניזה ועוד, עיין דק"ס, עמ' 351, הע' י, והע' פ', עמ' 352, הע' ג'. מסתפג וכו' לא יביאם וכו'. אבל בהוצאות שלפנינו במשנה: ונסתפג וכו' לא יביאם וכו'. ומוכח מדברי המאירי שפירש שלכתחילה לא יסתפג משום חשש סחיטה. וברשב"א, מיוחס להריטב"א והר"ן על הרי"ף פירשו שהוא הדין לכתחילה, ועיקר הדין הוא שלא יביאם בידו. ופירש"י: אפי' בעשר אלונטיות, סדינין שמקנחין בהן, וסיפג בהן זה אחר זה, ורבותא היא, דלא נפישי מיא בכל חד, אפ"ה לא יביאם בידו בתוך ביתו אפילו ע"י עירוב, שמא ישכח ויסחט בבואו.
336-37. וכן עשרה בני אדם כמידה הזאת. כלומר, אפילו עשרה בני אדם שנסתפגו בעשר לונטיאות, כל אחד בלונטית שלו, לא יביאו את האלונטיות, ואין אנו אומרים שיזכירו זה לזה ולא יבואו לידי סחיטה. ובמשנתנו הנ"ל: אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת וכו' ומביאין אותן בידן. ופירש"י: הואיל ומרובין הן מדכרי אהדדי. ויפה באר בתכ"מ שדין המשנה דומה לקריאה לאור הנר בליל שבת בשנים בעניין אחד, ודין הברייתא כקריאתם בשני עניינים דלא מדכרי אהדדי, כמפורש בבבלי כאן י"ב ב'. וכבר הסיקו בירושלמי פ"ג ה"ג, ו' ע"א, ובבבלי קמ"ז ב', שאין הלכה כמשנה זו, ומותר אפילו ליחיד להביא את האלונטית שנסתפג בה.
437. ואם צריך להן וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע ובכי"ל: ואם היה צריך להן וכו', והנכון כלפנינו, אלא שצ"ל: ואם צרך להן וכו', עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 554, הע' 34, ועמ' 853, הע' 96.