תוספתא כפשוטה על שבת טז:כב

148-49. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' וכו'. בד, כי"ע וכי"ל: וכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומ' וכו'. ובבבלי י"ב א' הנ"ל: וכן היה רשב"א אומר משום רשב"ג וכו', ועיין מ"ש לעיל בסמוך בשם גליון כי"מ.

249. אין פוסקין צדקה לעניים בשבת וכו'. בבבלי הנ"ל בכי"מ: אין פוסקין צדקה על הציבור, אפי' לישא יתום ויתומה, ואין משדכין על התינוקת ליארס וכו'. וכן היתה הגירסא לפני בעלי התוספות, עיין בתוספ' ק"נ א' ד"ה ואמר (בד"י). ועיין דק"ס, עמ' 18, הערה ג'.

350. ואין משדכין בין איש לאשתו וכו'. בבבלי הנ"ל: ואין משדכין על התינוקת ליארס וכו'. ופירש רבינו יהונתן (הובא בחידושים המיוחסים להר"ן): משדכין לשון מנוח והשקט, תרגום ותשקוט הארץ (שופטים ספ"ה) ושדוכת ארעא. ולפ"ז אף כאן פירושו שאין דנין בשבת במריבות שבין איש לאשתו לשיטת ב"ש.

450-51. ואין מתפללין על החולה בשבת. ובית הלל מתירין. בבבלי הנ"ל. ואין מבקרין חולין בשבת דברי בית שמאי וב"ה מתירין. 43 ועיין להלן סוכה פ"ב, שו' 65, ובמקבילות. ת"ר הנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וכו'. ועיין בתשובת הר"י בירב בשו"ת אבקת רוכל למרן סי' י"א, ובתשובת ר' אברהם בר' שלמה טריויש צרפתי (בעל ברכת אברהם על ה' נט"י) בסי' י"ג שם, ובתשובות מרן שם סי' י"ב וסי' י"ד, ובהגהת הרמ"א באו"ח סוף סי' רפ"ח, ובמגן אברהם שם. ובתנחומא פרש' וירא סי' א': ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ברופא חולי עמו ישראל והוא מיצר, והשבת נתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא לצער. ולפ"ז אין מתפללין על החולה ג"כ משום צער ומשום בטול עונג שבת, שמא יזכור את החולים שבתוך ביתו. ועיין שאילתות סוף סי' צ"ג ומ"ש בהעמק שאלה שם, אות י"ב, ונעלמו ממנו לפ"ש דברי התנחומא.

551. המפלה את כליו הרי זה מולל וכו'. בירושלמי פ"א ה"ג, ג' ע"ב, המחלוקת מהופכת. ובבבלי י"ב א' כלפנינו, ועיי"ש ברש"י ובתוספ' ד"ה נוטל. ועיין בס' חלקת בנימין שם, כ"ט ע"ד ואילך, שבאר את כל השיטות.

652-53. לא יפלה אדם את כליו וכו'. בבלי י"ב א', ועיין ירושלמי הנ"ל, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 29.

753. ר' יהודה אומ' אף בחול. בכי"ו ישנה נקודה אחרי המלה "בחול", ואח"כ מקום חלק כהפסק שבין הלכה להלכה. וכן בד ישנן שתי נקודות אחרי המלה "בחול". ולפ"ז עונים דברי ר' יהודה על הרישא, כלומר, שאף בחול אין פולין בר"ה. והת"ק סובר שבשבת גרידא, בשעה שהבריות מטיילין בבגדים נקיים, הוא נגד כבוד הבריות אם הוא פולה את בגדיו בר"ה. אבל בכי"ל: ר' יהודה או' אף בחול אין עושין אפקטויזין מפני הכבוד, וכן מוכח מן הבבלי י"ב א', עיי"ש. ועיין מ"ש להלן. ובכי"ע נשמטה כאן כל הלכה זו ע"י הדומות.

854. אין עושין אפקטויזין לרשות הרבים וכו'. עיין מ"ש לעיל. ובמשנתנו פכ"ב מ"ו: ואין עושין אפקטויזין. ובבבלי שם (קמ"ז ב'): תניא ר' נחמיה 44 בה"ג ה' שבת ספ"כ, ד"ו כ' ע"א: תניא ר' יוסי אומר וכו', אבל עיין היטב בבבלי י"ב א'. אומר אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין. ובה"ג ד"ב, עמ' 115: דקא עבר משום בל תשחית, שהוא אוכל וממלא כרסו ומקיא אותו. ועיין רש"י במקומו ולעיל שם קכ"ג רע"ב. ועיין מ"ש על מנהג זה בספרי יונית בא"י היהודית (אנגלית), עמ' 96 ואילך, ויש להוסיף שם דברי פליניאוס בתולדות הטבע סי"ד פכ"ח סי' קל"ט. ומוצא המלה לא נתחוור, ובנוסחאות מטיפוס א"י של משנתנו הגירסא היא: אפיקטפיזין, אפיקטאפיזון, וכ"ה בתו"כ בהר ספ"א (אפיקטפיזים), ועיין בדק"ס ב"ק, עמ' 245, הערה מ'. ונ"ל קרוב לוודאי שהכוונה ל־ἐπὶ καταφυσᾶν, [תחבולות] כדי לפלוט [את המזון]. וברילל (יאהרביכער ח"ד, עמ' 133) משער שהכוונה ליונית ἔκπτυσις, אבל לא מצאתי מלה זו בשום מלון יוני. ובערוך ערך אפקטפיזון מעיר על תרגום איוב (כ"א י'): שורו עובר ולא יגעל, תוריה מבטין ולא יפקטיז, 45 עיין בתוספות הערוך השלם ערך אפקטפיזון. ולפנינו בתרגום: ולא יפלט, ובהוצ' לגרד שם: ולא יפקטן, אבל בכי"י לפעמים קשה מאד להבחין בין זי"ן לנו"ן סופית, כעדות הרא"ש בשו"ת שלו כלל מ"ה סי' ב': יש מקומות שכותבין נו"ן זקופה ונקראת זי"ן, עיין תס"ר ח"ג, עמ' 18. ועיין לעיל פ"ד, הע' 69, פי"ד, הע' 4, ולהלן עירובין, עמ' 461. ושמא הוא מיטתיסיס במקום "יקטפיז".

954-55. לא ישטוח אדן את כליו ברשות הרבים לנגבן וכו'. במשנתנו פכ"ב מ"ד: מי שנשרו כליו בדרך במים וכו' הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם. ופירש"י: לא כנגד העם. שיחשדוהו שכבסן. ובבבלי שם קמ"ו סע"ב: ר"א ור"ש אוסרין, כלומר, אפילו בצינעא, וכרב שם. ומלשון התוספתא מוכח שלא אסרו אלא ברשות הרבים, וכסתם משנתנו. וכן מוכח בירושלמי כלאים פ"ט ה"ב, ל"ב ע"א, שלא ידעו בא"י משיטת ר"א ור"ש. ובתכ"מ העיר על טוב"י או"ח סי' ש"א, ד' ווארשא נ"ד ע"א, שהעתיק: תניא בתוספתא פרק י"ז לא ישטח אדם כליו אפילו מן הזיעה, והשמיט את המלים "בר"ה", מפני שפסק כרב בבבלי הנ"ל, וכ"ה בשו"ע או"ח סי' ש"א ס"ק מ"ז. ועיין מ"ש לעיל פ"ד סה"ה, שו' 16.

1055. אפי' מן הזיעה. כלומר, אפילו לנגבם מן הזיעה, ולאו דווקא לנגבן מן המים. ועיין בהערות ר"א שיף לס' יריאים השלם, קל"ו ע"א, הערה ס"ח.

11אין רצין בשבת כדי להתעמל וכו'. במשנתנו פכ"ב מ"ו: לא מתעמלים. ובר"ח (קמ"ז ב'): פי' פושטין ומקפלין זרועותיהם לפניהן ולאחריהן, וכן רגליהן ע"ג ירכותיהן ומתחממין ומזיעין, והוא כמין מעשה רפואה ואסור. ובפיה"מ להר"מ שם: מתעמלין כמו מתייגעין, והוא מגזרת עמל שיעמל האדם. ועיין בחיבורו פכ"א מה' שבת הכ"ח ובמרכבת המשנה שם. ובדב"ר הוצ' ליברמן, עמ' 17: מהו לרוץ בשבת. כך שנו רבותי' אין רצין להיות עמל בשבת, וכן מי שהוא רץ בשבת מחלל את השבת (עיין בבלי ברכות ו' ב', שבת קי"ג ב'), שלא ניתנה השבת אלא לנוח בה. אבינא ראה לחבירו רץ בשבת מפני הגשמים, א"ל מי התירה בשבת שאתה רץ בשבת. ועיין בטוב"י או"ח ריש סי' ש"א ומ"ש החיד"א במחזיק ברכה שם. ועיין גם בשו"ע ובמפרשים שם.

1255-56. אבל מטייל כדרכו ואינו חושש וכו'. ופירש בח"ד שמטייל אפילו מתכוין לרפואה, וכן פסק במ"א סי' ש"א אות ה', אבל באליהו רבה שם חולק, ומסתייע מן הסיפא להלן שלא התירו אלא בבהמה, ואין ראייתו מוכרחת, עיין בח"ד. ועיין מ"ש הרמ"מ כשר במלואים לתו"ש בשלח כי"ד, עמ' 332.