תוספתא כפשוטה על שבת יז:יט

139-40. ר' שמעון בן לעזר או' הרוצה לאמץ את עיני המת בשבת וכו'. בבלי קנ"א ב'. 41 ובהוצאות החדשות שם בטעות: תניא רשב"ג אומר וכו', אבל בד"י שם: ר' שמעון בן אלעזר וכו', וכ"ה בכתי"י ובראשונים. ובמשנתנו ספכ"ג: אין מעמצין 42 או: אין מאמצין, עיין בבלי שם ע"ז ב', ומ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 281. את המת בשבת. ומן הרישא שם מוכח שהיו נוהגין גם לסגור את הפה של המת ("למיסרי לפומיה" כלשון השאילתות סי' צ"ד). וכן מתוארת (בספרי זוטא) מיתת אהרן הכהן: קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם. וכן נהגו אף העמים האחרים, כפי שיוצא ברור מדברי הומירוס באודיסיאה סי"א חרוז 426, ועיי"ש סכ"ד חרוז 296 ועוד בכ"מ. וכן במדרש החפץ: 43 לפי תו"ש של הרמ"מ כשר בראשית מ"ו, ד', עמ' 1675. ויוסף ישית ידו על עיניך . מכאן שמאמצין עיניו של מת. ועיין ערוך ערך אמץ, ובהערות של הרמ"מ כשר לתו"ש הנ"ל (בהע' 43), אות ל"ז. ומכיוון שאסרו לעמץ בידים את עיני המת בשבת, 44 וכ"ה "בשבת" גם בד ובכי"ל ובשאילתות סי' צ"ד. אבל בכי"ע ובבבלי ובה"ג ה' שבת פכ"ג, ד"ו כ' ע"ג, חסרה המלה "בשבת", אבל ברור שבשבת עסיקינן. לימדה אותנו הברייתא תחבולה המותרת בשבת.

240. בשני ריסי עיניו. בבבלי מוסיף: ואוחז בין שני גודלי רגליו. 45 בדפוסים ישנים: בין שני גודלי אצבעותיו. ובה"ג שבת פכ"ג הנ"ל: ואוחז שני גודלי ידיו, ועיין הגירסא ברי"ף. אבל גם בשאילתות סי' צ"ד חסרה הוספה זו.

341. וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומ' וכו'. בבבלי קנ"א ב': תניא רשב"ג אומר וכו', אבל בכ"י אוקספורד שם ובראשונים כלפנינו, וכ"ה בבראשית רבה פל"ד, י"ב, עמ' 323.

442. דוד מלך ישראל מת אין מחללין וכו'. עיין בבלי ל' ב'.

542-43. שכל זמן שאדם חי עוסק במצות וכו'. בב"ר הנ"ל חסר כ"ז. ובבבלי הנ"ל: תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה וכו'. ועיין מכילתא ריש כי תשא, עמ' 341, ירושלמי יומא פ"ח ה"ה, מ"ה ע"ב, ובבלי שם פ"ה ב'.

644-45. וכן היה ר' שמעון בן לעזר או' אפי' קטן בן יומו וכו'. ב"ר ובבלי הנ"ל, קה"ר פ"ה, י'.

745. אין משמרין אותו לא מן החולדה וכו'. בכי"ע: אין משמרין אותו ואין מטמרין אותו לא מפני חולדין וכו'. ופירושו אין משמרין אותו ואין מטמינין אותו וכו', ודבר כאן התנא ארמית מפני המליצה. ושמא היה מצוי דבור זה אף בעברית (שהרי "טמר" היא מלה שמית עתיקה). ואעפ"י שלא מצאתי שום קיום לנוסחא זו בשום כת"י כאן ובמקבילות, מ"מ היא נראית מקורית, ולא הכפלה מוטעית של "אין משמרין אותו".

845-46. שהכלב רואה אותו ובורח, נחש וכו'. בב"ר הנ"ל: ארי רואהו ובורח, נחש וכו'. ובבבלי קנ"א ב': אמר רב פפא נקיטינן אריה אבי תרי לא נפיל וכו', ועיין רש"י שם.