תוספתא כפשוטה על שבת יז:כא

153. אי זו היא המראה וכו'. במשנתנו פכ"ד מ"ג: ואין ממרין 48 כלומר, אין מפטמין, מלשון המקרא: שור ומרי, ותרגומו פטימא, כפירוש הערוך ערך מר ה'. את העגלים אבל מלעיטין. ובר"מ פכ"א מה' שבת הל"ה: אין מאכילין בהמה חיה ועוף כדרך שהוא מאכיל בחול, שמא יבוא לידי כתישת קטניות, או לידי לישת קמח, וכיוצא בו, וכו' ולא ירביץ עגל וכו'. ובבבלי קנ"ה ב': איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה. אמר רב יהודה המראה למקום שאינה יכולה להחזיר, הלעטה למקום שיכולה להחזיר וכו', תניא כוותיה דרב יהודה איזו המראה וכו', הברייתא שלנו.

253-54. ופוקס את צוארו וכו'. בבבלי הנ"ל: ופוקס את פיה. ופירש"י: נותן חכה לתוך פיה שלא תוכל לסגור פיה. ובתנחומא בלק סי' י"ב: וישם ה' דבר בפי בלעם שעקם את פיו ופקמו, כאדם שקובע מסמר בלוח וכו'. ולהלן שם סי' י"ג: כאדם שנתן כלבוס 49 השוה בבלי סוטה י"ט ב': כלבוס של ברזל מטילין לתוך פיה וכו', ומשקין אותה בעל כרחה. והשוה הפיסקא שלעיל שהבאנו בפנים: כאדם שקובע מסמר בלוח. בפי בהמה ופוקמה וכו' כך הקב"ה פוקס (כ"ה בד' קושטא) את פיו וכו', עיין בהוצ' בובר שם סי' ט"ז, ובערוך ערך פקם. ובבבלי סנהדרין ק"ה ב': וישם דבר בפי בלעם וכו' ר' יונתן אמר חכה, כלומר כדי שלא יקלל את ישראל, עיין בבלי עירובין י"ט א', ועיין מ"ש בצופה האנגלי סדרא חדשה חל"ה (1944), עמ' 46, ועמ' 55. הרי לך ברור שצדק רש"י בפירושו. 50 ואין כאן פקפוק בפירושו, כמו שעשה קרויס בקדמוניות התלמוד (גרמנית) ח"ב, עמ' 520, הע' 938. ואשר להבדל בין "פיה" ו"צוארו", הרי בדב"ר הוצ' ליברמן, עמ' 3 (על בלעם הנ"ל): ופסק הקב"ה לצוארו וכו', וברור שצ"ל: ופקס הקב"ה לצוארו, 51 כמו שהגיה גרינהוט בילקוט המכירי משלי, ס"ו א', העי' 2. ומכאן שלפעמים היו מעמיקים את החכה לתוך הצואר. 52 לעצם העניין באגדה על בלעם, הורכבו, כנראה, שתי מסורות; אחת ששמו רסן (בלמא, עיין מ"ש בצופה שהזכרנו בפנים, עמ' 46) בפיו, כדי לפקום (לסתום) את פיו, ומסורת אחרת שנתנו חכה בתוך פיו (פקסו את פיו), כדי שלא יוכל לסגור את הפה, ושני המשלים נלקחו ממציאות הזמן (עיין מ"ש בצופה הנ"ל, עמ' 47). ולדעת מהרי"ן אפשטין (מבוא לנוסח המשנה, עמ' 104, הערה 1) היא מלה שמית, ופירושה לשבר בכח.

354. ונותן מים וכרשנין כאחד. והוא אסור, מפני שיש לחשוש שמא יבוא לידי שחיקה וגיבול, עיין בר"מ שהעתקנו לעיל ובבבלי קנ"ה סע"ב.