תוספתא כפשוטה על שבת יז:כה
תוספתא כפשוטה על שבת · Tosefta Kifshutah on Shabbat 17:25
Open in the reader →160-61. המשמר זרעים מפני עופות ומקשאות מפני חיה וכו'. בבבלי עירובין 53 כגי' כי"י וראשונים, עיין דק"ס שם, עמ' 411, הע' ת'. ועיין ר"מ פכ"ד מה' שבת ה"ט. ק"ד א': המשמר את זרעיו מפני העופות מקשאיו ומדלעיו מפני החיה וכו'.
261. משמר כדרכו בשבת וכו'. בר"מ פכ"ד מה' שבת ה"ח: מותר לאדם לשמור פירותיו בשבת בין תלושין בין מחוברין, ואם בא אדם ליטול מהן או בהמה וחיה גוער בהן ומכה בהם ומרחקן וכו', לשמור ממונו שכבר בא לידו עד שיעמוד כמות שהוא מותר, הא למה זה דומה לנועל ביתו מפני הגנבים. ומדברים כאן בגערה והכאה בבהמה וחיה שכבר באה לאכול, כמו שפירש במעשה רוקח על הר"מ שם ה"ט, ועיין להלן.
361-62. ובלבד שלא יספק ולא ירקד ולא יטפיח. כ"ה בד, 54 וסדר זה מתאים לסדר שבמכילתא דרשב"י, עיין מ"ש להלן, שו' 67–68, ד"ה ולא מספקין. ובכי"ו בטעות: ובלבד שלא יספד 55 בתוספתא סוף מו"ק: אי זהו מספד זה שעל הלב, שנ' על שדים סופדים. ועיין להלן בפנים בשם רש"י בעירובין. וכו'. ובכי"ע: ובלבד שלא יספק ולא יטפח ולא ירקד וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל. וכ"ה הסדר הרגיל בקבוצה של הפעולות, עיין לעיל פ"ו, שו' 4, ומ"ש להלן בסוף פירקין ד"ה ולא. ובכי"ל: ובלבד שלא יצויח ולא יטפח ולא ירקד וכו'. ופירש"י בעירובין הנ"ל: לא יטפח ידיו על לבו, 56 מדברי רש"י שם מוכח שהיתה לפניו הגירסא: שלא יטפח ולא יספוק וכו', והיא כגי' רש"י במשנת ביצה פ"ה מ"ב. ולהלן בסוף פירקין ברוב המכריע של הנוסחאות הסדר הוא כמו שהוא כאן בכי"ע. יספוק כף אל כף. אבל בביצה ל' א' פירש: מטפחין ידיו זו לזו, מספקין כף על ירך. ובירושלמי ביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א: ולא מספקין. סיפוק שהוא מחמתו, כמה דאת אמר ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו , ולא מטפחין, טיפוח שהוא לרצונו. ועיין באהצו"י שם, עמ' 41. ובירושלמי סוטה פ"ג ה"ד, י"ט ע"א: טיפח ריקד שיחק וכו' שמח בלבו וכו', ועיין מ"ש להלן סוף מו"ק.
462. כדרך שעושה בחול. בבבלי ביצה ל"ו ב' פירשו שאסור לספק ולטפח וכו' בשבת, משום גזרה שמא יתקן כלי שיר. ובנידון שלפנינו, שעושה כן להפחיד את בעלי החיים, האיסור הוא משום גזירה שמא יטול צרור ויזרוק בהם (בבלי עירובין ק"ד א'). אבל כבר הראינו לעיל פ"ב, שו' 25, ד"ה ולעצם העניין, שבני א"י סברו שאיסור ספוק, טיפוח ורקוד בשבת היא שבות בפני עצמה, ומחמת מעשי חול אתינן עלה, וכמפורש בתוספתא כאן, עיין מש"ש. ועיין באו"ש פכ"ג מה' שבת ה"ה.