תוספתא כפשוטה על שבת ב:יא

138. כירה שהסיקוה בגפת וכו'. במשנתנו רפ"ג: כירה שהסיקוה וכו' בגפת 69 עיין ברש"י למשנתנו רפ"ד ובבלי מ"ז ב'. ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. וכירה היא מקום שפיתת שתי קדרות "והיא עשויה כעין חצי עגול ופתוחה מצד אחד, ופתוחה מלמעלה כשיעור שתי קדירות, ופעמים שנותנים בתוכה, ופעמים על גבה וכו' ". 70 פי' רבינו יהונתן על הרי"ף כ"י (לפי מלא"ש פ"ג מ"א). וכ"ה בחידושים המיוחסים להר"ן. ועיין בס' כלי החרס בספרות התלמוד של ר"י בראנד, עמ' רל"ח, שנתן שם צורת המוקדה הערבית, והיא מתאימה לתאור הנ"ל.

2סומכין לה וכו'. כלומר מותר לסמוך קדירה מערב שבת לדופני הכירה אעפ"י שאינה גרופה וקטומה. ועיין ר"מ פ"ג מה' שבת ה"ז ובתוספ' ל"ז א' ד"ה מהו ומ"ש להלן.

3ואין מקיימין עליה וכו'. במשנה שהעתקנו לעיל: אין נותנין עליה וכו'. ובבבלי (ל"ו ב') הסתפקו אם "אין נותנין" פירושו מערב שבת (הר"מ בפיה"מ), וכוונתה אין משהין, או "אין נותנין" פירושו בשבת, וכוונתה שאין מחזירין עליה את התבשיל החם, אבל להשהות מותר אפילו אם אינה גרופה וקטומה, כחנניה וכו'. ופשטו (שם ל"ז א') מדברי ר' יהודה שבסיפא להלן שמפורש שם שאם אינה גרופה וקטומה אין מקיימין עליה. ודחו שהתנא של המשנה חולק על ר' יהודה בקיום מערב שבת, עיי"ש. 71 כלומר, ומשנתנו כחנניה. וכן פוסקים כמה מן הקדמונים, עיין אוה"ג, הפירושים, עמ' 15, 17, ומלחמות רפ"ג. ועיין בתוספות ל"ז ב' ד"ה אמר ועוד. אבל בירושלמי (פ"א ה"י, ד' ע"ב) מוכח שאין מי שהתיר לקיים תבשיל שלא בשל כל צורכו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, ואין חילוק בין מצטמק ויפה לו, או מצטמק ורע לו, שכל זמן שלא בישל כל צורכו הרי הבישול יפה לו, כסברת הרמב"ן במלחמות רפ"ג, ועיין מ"ש בנועם ירושלמי רפ"ג. ועיין בירושלמי פ"א ה"ה, ד' ע"א, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 53. ובעל כרחינו צלייה ע"ג גחלים שונה מדין כירה, עיי"ש. ולפי דחייה זו אין ראייה אף מן הבבא שלנו, ואפשר להעמידה כר' יהודה גרידא. ובבבלי שם הביאו את הברייתא שלנו כדי לפשוט ממנה שלסמוך לכירה מותר. אבל בירושלמי רפ"ג: כיני מתניתא מקיימין עליה תבשיל. מתניתא דר' יודה וכו', ומביא שם את הסיפא של התוספתא. ולפי הירושלמי פשוט הוא ש"נותנין" פירושו נותנין מערב שבת ומקיימין בשבת, 72 ביפה עינים ל"ו ב' העיר: "בירושלמי מפרש מתניתין לשהות תנן, ומכל מקום איתא שם הא דר' חלבו וכו' לא שנו אלא על גבה, אבל לתוכה אסור". ולפי פירוש בעל פ"מ דברי ר' חלבו דבוקים למ"ש לעיל שם: וב"ה אומר יחזיר, והוא ממש כדברי הבבלי ל"ז א', וכמו שבאר במרכבת המשנה פ"ג מה' שבת ה"ח, עיי"ש דברים מושכלים. ברם מתוך המשך הירושלמי מוכח שבתוך הכירה אסור אפילו בשהייה, כמו שהוכיח לנכון באו"ש פ"ג מה' שבת שם, והוא העיר שבירושלמי לא נזכר כלל החשש שמא יחתה, עיי"ש, וכל האיסור הוא משום גזירה שמא יעשה כן בשבת בשאינו מבושל כמאכל בן דרוסאי, עיי"ש. ואפילו כן בעינן גרופה וקטומה. וכן פוסק הרי"ף ברפ"ג ומסתייע גם בלשון הברייתא שלנו, 73 ופוסק כמותה, דלא כחנניה ודלא כרב ששת בשם ר' יוחנן בבבלי ל"ז ב', ועיין לעיל הערה 71. ובוודאי שכן היא פשוטה של משנתנו, כמו שהחליט הרמב"ן במלחמות רפ"ג. ולפ"ז אין משהין בשבת אלא על גבי כירה גרופה וקטומה דווקא. ועיין ר"מ פ"ג מה' שבת ה"ד ובנו"כ שם. ועיין בשי"ק ובמלא"ש. ושיטת הירושלמי בזה עיין מ"ש לעיל הע' 72. ולפי פשוטה של הברייתא והירושלמי בוודאי שאין כאן עניין להטמנה, שהרי הקדירה אינה נוגעת במקום שהיד סולדת בה, והיא כולה מבחוץ, והוא קרוב לפירוש הגאונים, 74 ס' העתים, עמ' 28, וברשב"א בסוגיין בשם רב האיי. ר"ח (ל"ו סע"ב), הרז"ה ועוד, אלא שהם פירשו על פי הבבלי שהאיסור הוא משום גזירה שמא יחתה.

439. גרופה וקטומה. כלומר, או שגרף את הגחלים, או שנתן עליהם אפר. ובכי"ל אפשר לקרוא: גדופה וכו', וזו היא הגירסא הנכונה, עיין תשה"ג הרכבי סי' כ"ה, עמ' 10, וערוך ערך גדף. 75 מ"ש קהוט שם בשם הירושלמי סנהדרין פ"ז, כ"ה ע"ב, צריך תיקון, משום שבד"ו שם הגירסא היא: גידפת את כל הקערה וכו" וגידף את כל הקערה, וכ"ה בספרי שלח פי' קי"ב, עמ' 120 (בהוצ' הרח"ש הורוביץ) ובספרי זוטא שם, עמ' 286. ועיין בפיה"ג לטהרות הוצ' מהרי"ן אפשטין, עמ' 28, הערה 24.