תוספתא כפשוטה על שבת ג:יח

140. סכין ומדיחין ומפרכין וכו'. בבלי נ"ג ב', ושם ליתא "ומדיחין" בשום נוסח, וכן נשתבש שם "ומפרכסין" בהוצאת החדשות (כגי' ד' בתוספתא), אבל בדפוסים ישנים וכן בראשונים (עיין דק"ס, עמ' 105, הע' ע'): ומפרכין. ופירושו, ומשברין, והוא מין התעמלות שאדם מותח את אבריו ומפרך אותם, עיין מ"ש על "שבר" לעיל ח"א, עמ' 474, ובהע' 50 שם. והיו נוהגים לסוך את עצמם בשמן 31 ואפשר שהמלה "ומדיחין" שבתוספתא כאן היא באשגרה ממשנתנו פכ"ג מ"ה. ולהשתבר אח"כ. והתירו לעשות כן לאדם בשבת לשם עונג, אעפ"י שאסרו התעמלות כללית, עיין במשנתנו פכ"ב מ"ו ומ"ש בספרי היונית בא"י, עמ' 93 ואילך. ועיין ר"מ פכ"א מה' שבת ה"ל.

241. מפספסין את הכיפין וכו'. במשנתנו פכ"ד מ"ב: ומפספסין את הכיפין, כלומר מפרכין את הפקיעין לפני הבהמה, כדי שתריח ותאכל בתאבון (עיין בר"ח שם קנ"ה ב', במאירי ועוד), והוסיפה התוספתא: ובלבד שלא יתלוש ממקום הקשר. ואעפ"י שאמרו לעיל שאין מפרכין את הבהמה להנאתה, מ"מ התירו לפספס את הכיפין בשבילה (ע"פ תכ"מ).