תוספתא כפשוטה על שבת ג:ה
תוספתא כפשוטה על שבת · Tosefta Kifshutah on Shabbat 3:5
Open in the reader →113. ממלא אדם חבית מים וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"ג ה"ד, ו' ע"ב, עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 85. ובבבלי מ' ב': ת"ר מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה וכו'. ועיין בה"ג פ"א מה' שבת, ד"ו י"ז ע"א, וכנראה שהעתיק מן התוספתא, וניסח במקצת ע"פ הבבלי, עיין להלן. לא שתחם וכו'. פירש"י: לא שיניחם שם עד שיחמו. ומשמע מפירושו שמדברים על שעור השהייה ולא על הסמיכות להמדורה. ועיין ברשב"א ובמיוחס להריטב"א ועוד שהשיגו על רש"י. ועיין בתוספ' מ"ח א' ד"ה מאי שנא ממיחם, ובחי' המיוחסים להר"ן בשם ר' יהונתן.
214. ממלא אדם צלוחית וכו'. המוסגר במרובעים חסר בכי"ו ובכי"ל, וכנראה שנשמט ע"י הדומות. ובכי"ע: ר' יחודח אומ' ממלא אדם צלוחית וכו'. וכן בבבלי חנ"ל: ר' יהודה אומ' מביאה אשה פך של שמן ומניחתו וכו'. 11 ועיין להלן בבבלי שם: ואתא ר' יהודה למימר שמן יש בו משום בשול וכו'. אבל גם בה"ג הנ"ל: ממלא אדם פך של שמן ומניחו וכו', ולא נזכר שם "ר' יהודה", וכן לא נזכר בד כאן. ולפיכך השלמתי כגירסת כי"ע בלי השם "ר' יהודה". ואין מחלוקת בין שתי הבבות, ואין הבדל בין מים ושמן, כמסקנת הבבלי. ולא כדי שייחם וכו'. וכן בה"ג הנ"ל: ולא בשביל שיחם וכו'. ובבבלי הנ"ל: לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר. ועיין בתכ"מ.
315. האשה מדיחה ידה וכו'. ופירשו בבבלי (מ' ב') הנ"ל שלא התיר רשב"ג אלא בכגון דא, אבל להפשיר את השמן בכלי אסור, מפני שהפשירו של שמן הוא בישולו. ועין ר"מ פכ"ב מה' שבת ה"ד. ושמא הכוונה היא שלרשב"ג מותר לה להחם ממש את השמן על ידה, מפני שאין כאן חשש בישול, ולפיכך לא הזכיר בשביל שתפיג צינתו. ועיין להלן.
416. סך אדם את עצמו שמן וכו'. בבא זו ליתא בבבלי הנ"ל, אבל ישנה בה"ג חנ"ל. ובבבלי מ' ב': שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד המדורה, מפני שמפשיר מים שעליו. ובבעל המאור פ"ג (במעשה דאנשי טבריא) פירש שאסור להשתטף בצונן בבית המרחץ "מפני שמפשיר מים שעליו שנתחמם כנגד המדורה, והוי כמבשל". וצווח עליו במלחמות "שאין אדם עשוי לצלות עצמו באור עד שיפשיר המים שיבואו עליו וכו', ושנו בתוספתא סך אדם עצמו שמן ומתחמם כנגד המדורה וכו' ". ופירש ברמב"ן שאין משתטף בצונן ומתחמם כנגד המדורה, מפני שנראה כאילו רחץ בחמין. וכ"ה בתוספ' מ' ב' ד"ה מפני. ומטעם זה אין חשש לעשות כן בשמן. ועיין בירושלמי פ"ג ה"ד, ו' ע"ב, ומשם משמע כדברי בעל המאור, עיי"ש. ועיין היטב בחידושי הרמב"ן מ' ב'.