תוספתא כפשוטה על שבת ג:ז

1מחים אדם אילונתית ונותן וכו'. ירושלמי פ"ט ה"ג, י"ב ע"א: שם פי"ט ה"ג, י"ז ע"א; ב"ר פ"פ, ט', עמ' 963; בבלי כאן מ' ב'. ועיין מ"ש להלן בשם הרופאים הקדמונים.

2ונותן על מעיו. וכן בירושלמי פי"ט הנ"ל: ונותנה על גבי מעיים, וכע"ז גם בבבלי הנ"ל. אבל בירושלמי פ"ט הנ"ל: ונותנה על גבי מכה . וכן בב"ר בדפוסים: על גבי מכתו, אבל בכי"י שם: על גבי כריסו.

318-19. ולא יתן עדשה מלאה חמין וכו'. וכ"ה ("עדשה") גם בב"ר הנ"ל בכי"י. אבל בירושלמי הנ"ל וכן בכמה נוסחאות של ב"ר: עריבה. ובבבלי הנ"ל: ובלבד שלא יביא קומקום של מים חמין וכו'. והנכון כלפנינו, וכן פירש אחד הקדמונים את הבטנון של משנת כלים (פט"ו מ"ו): כלי עגול והוא נקוב מבפנים, בו מכניסים חמין ומשימין אותו על בטניהן בשביל הקור, ושמו בלשון יון פקוס (פיה"ג לכלים, עמ' 39). וכן כותב הרופא היפוקרטיס בספרו .de Nat. Mul סוף סי' ל"ד: [ועושים כן] בלונטיות (בעידים) שמחממין אותן, ובעדשים של חרס 13 καί τοϊς φακοϊς τοϊς όστρακίνοις שממלאים אותן מים רותחים. וכן מזכיר Celsus בספרו de medicina (ס"ב פי"ז סי' ט') את העדשים 14 של חרס שמלאו אותן מים המים ושמים על גבי החולה כדי שיזיע. אבל היו משתמשים גם בעדשים של נחושת כעדותו של הרופא אריטיאוס 15 ס"ו פ"ה סי' ג'; CMG כרך ב', עמ' 133. שהיו גם "בלי אש" בצורת עדשים של חרס או נחושת. 16 καί πυρίη φακων των κεραμήνων καί χαλκέων ובטעם האיסור פירש"י שמא ישפכו עליו המים ונמצא רוחץ במים חמים בשבת, ועיין בתוספ' שם ד"ה ובלבד. ולבסוף הסיקו בבבלי שם: ודבר זה (כלומר, להניח קומקום של מים חמים על גבי המעים) אפילו בחול אסור מפני הסכנה, כלומר שלא יכוה. ובירושלמי ובב"ר הסיקו שאפילו בעדשה מותר, מפני הסכנה, כלומר שאם לא יעשו לו כן יסתכן.

419. ממלא אדם כוס של יין וכו'. רשב"א ומיוחס להריטב"א מ' ב', והם מפרשים לשיטתם שאינו מותר אלא במקום שאין היד סולדת, ואינו יכול לבוא לידי בישול. והרשב"א הביאה מתוספתא פ"ד, והיה לפניו מניין הפרקים כבדפוסים וכבכי"ל.