תוספתא כפשוטה על שבת ד:ג
תוספתא כפשוטה על שבת · Tosefta Kifshutah on Shabbat 4:3
Open in the reader →16. לא יצא גמל במטוטלת. משנתנו פ"ה מ"ג. ומפרש בירושלמי: כהדא כיפה דהיא משויא גבינה, כלומר, כאבן ("אבן המשקולת") הזאת שהיא משוה את העקמימות (עיין ככר לאדן וחי' הרד"ל), הרי לך שמטוטלת של גמל דומה למטוטלת של הבנין (חוט המשקולת) שהיא משוה את עקמימות הקיר (הרי"ן אפשטין בס' היובל לדוד ילין, עמ' פ"ד). ונ"ל שהמטוטלת היתה חתיכת בגד 9 עיין עה"ש ערך מטוטלת ובהערות שם. ועיין בפיה"מ להר"מ פ"ה מ"ג, ובפירוש הרא"ש לתמיד פ"ה מ"ד סד"ה כמין. שהיתה תלויה בדבשת הגמל ויורדת לאחוריו, כדי להגן עליו שלא תכנס בו הרוח (עיין להלן), אבל לא היתה קשורה מצדה השני, שלא תפריע לתנועות רגלי הגמל. ומכאן הוא שמה (מטוטלת), מפני שהיא תלויה מראשה ויורדת למטה מחמת כובדה ומכסה את עקמומיות הגמל.
2התלויה בחטרתו. כ"ה הכתיב הנכון, ולא בחטטרתו. עיין מ"ש להלן פ"ח, שו' 2.
36-7. שלא יכנס בו הרוח וכו'. בכי"ע הגירסא הפוכה: שתיכנס בו הרוח, אבל יוצא הוא בזנבו הקשורה לו בחטרתו שלא תיכנס בו הרוח. וכ"ה הגירסא בר"ח נ"ד א' ובס' העתים, עמ' 313. ובכי"ל לקתה הגירסא בחסרון, עיין בשנו"ס. וקרוב לוודאי שהגירסא שלפנינו נכונה, וכשהמטוטלת תלויה בדבשת הגמל (עיין מ"ש לעיל) הרי היא יורדת למטה ומגינה עליו מפני הרוח, אבל כשהזנב מורם למעלה וקשור בדבשת הרוח נכנסת בו. ולפי מסורת התוספתא חילקו בין מטוטלת הקשורה 10 שהיא כמשוי. והטעם שמא תפול וישכח ויעביר אינו נזכר כלל בירושלמי, עיין מ"ש להלן, שו' 15–16, ד"ה ואשר לירושלמי. לדבשתו, ובין הזנב הקשור למעלה שהוא מותר, ודינו כרחלות שהן יוצאות שחוזות. אבל בבבלי (נ"ד א') שנו: תנא לא יצא הגמל במטולטלת 11 עיין פיה"ג לכלים פי"ב, עמ' 26, ובהערה 21 שם. הקשורה לו בזנבו, אבל יוצא הוא במטולטלת הקשורה בזנבו ובחוטרתו (כלומר, הקשורה בשניהם). וכ"ה ברי"ף, וכן פסק הר"מ בפ"כ מה' שבת ה"י. 12 ובפיה"מ למשנתנו כתב רבינו: מטוטלת, חתיכת בגד קשורה בזנב הבהמה לסימן, או לסגולה לשום דבר. ולא השגיח רבינו כלל בטעם שנתנה התוספתא כאן. ועיין להלן פ"ו ה"א, שו' 2. ובערוך (ערך מטוטלת) העתיק בשם הבבלי: תנא לא יצא הגמל במטוטלת הקשורה לה בזנבה ובחוטרתה. ושמא יש לפנינו השמטה בערוך. וברוקח סי' ק"ד צ"ל: אבל אם קשורה [בזנבו] ובחטרתו מותר.
47. עקוד. במשנתנו (פ"ה מ"ג): לא יצא גמל במטוטלת. לא עקוד ולא רגול.
57-8. שלא יכוף ידו אחת וכו'. כלומר שלא יכפוף את היד או את הרגל מלמטה למעלה ויקשור, כדי שלא יוכל הגמל לברוח. וכן בירושלמי: עקוד בידו אחת. אבל בכי"ע: עקוד שלא יכוף שתי ידיו זו לזו. ובכי"ל: עקוד שלא יכוף שתי ידיו זו לזו, שתי רגליו זו לזו ויקשור. כלומר שלא יכוף את כף היד על גבי הזרוע של היד השניה, וכן ברגל, ויקשור. ועיין להלן גירסת הבבלי.
68. רגול שלא יכוף שתי ידיו זו לזו וכו'. עיין מ"ש לעיל בסמוך בפירוש גירסת כי"ל. ובירושלמי: רגול בשתי רגליו. ובכי"ע וכן בכי"ל: רגול שלא יכוף ידו אחת ורגלו (כלומר, או רגלו) אחת ויקשרנו. ובבבלי נ"ד א': א"ר יהודה עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם, 13 עיין רש"י. ובמאירי הביא כן בשם מדרש. ועיין בפירוש המיוחס להראב"ד לתמיד ל"א ב', ומ"ש הרד"ל בפירושו לפרקי דר"א פל"א, ע' ע"ב. רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור. מיתיבי עקוד שתי ידים ושתי רגלים. רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור. הוא דאמר כי האי תנא דתניא עקוד עקידת יד ורגל או שתי ידים ושתי רגלים. רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור וכו'. אלא הוא דאמר כי האי תנא עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם. רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור. הרי לך שלפי הבבלי כולם מודים שרגול הוא שכפפו את היד על גבי הזרוע, 14 בפיה"מ להר"מ פ"ה מ"ג מעיד: והרבה עושין זה בגמלים. ולכל הגירסאות לא נתברר כאן הדין של קשירת יד ליד, או רגל לרגל, בלי כפיפה. ובמאירי נ"ד א' סד"ה המשנה: ודקדקו קצת המפרשים מכח הסוגיא שקשירת שתי ידיו, או שתי רגליו, מיהא מותר. ועיין לעיל שם נ"ג ב' ד"ה המשנה, ובאוה"ג, עמ' 23, בשם רב האיי. ועיין בקרבן נתנאל על הרא"ש פ"ה סי' ה', אות כ'. והוא כעין גי' כי"ע וכי"ל בתוספתא. אבל גירסת כי"ו וד מתאימה יותר למסורת הירושלמי.