תוספתא כפשוטה על שבת ד:ז

1שלשה דברים וכו'. ירושלמי ובבלי הנ"ל: מדרש דברים שמנו חכמים במנין שבמנורת המאור הוצ' ענעלאו ח"ד, עמ' 584.

220-21. משום כלאים. עיין לעיל ח"ב, עמ' 664.

321. ואין מיטמאה בנגעים. מלשון זו משמע שדווקא בנגעים אינה מיטמאה, אבל בשאר טומאות טמאה, כמו שהעירו בתוספות נ"ז ב' ד"ה ואינה עיי"ש. וברא"ה פירש (לפי החי' המיוחסים להר"ן) שאינה מטמאה בנגעים מפני שהיא צבועה, ובגדים צבועים אינם מטמאים בנגעים (נגעים פי"א מ"ג), ולפ"ז פשיטא שמטמאה בשאר טומאות.

421-22. ר' שמעון בן לעזר או' וכו'. בכי"ע: ר' אלעזר אומ' וכו'. אבל גירסתינו מקויימת ע"י ד, כי"ל, הירושלמי, הבבלי (עיין דק"ס, עמ' 121, הע' ק') ומנוה"מ הנ"ל. וכן מוכח מן ההמשך להלן.

522-23. כל חפוי מלמטה משערה וכו'. וכ"ה ("חיפוי") בכי"ע, בכי"ל ובמנוה"מ הנ"ל. ובד: כל נוי שלמטה וכו'. ובבבלי (נ"ז ב'): כל שהוא למטה מן השבכה וכו'. והטעם אחד הוא, שאם התכשיט הוא למטה מן השבכה, או תחוב למטה משערה, אינה יכולה לשלוף אותו מבלי לגלות את שערה, ובוודאי שלא תעשה כן בר"ה, ואין לחשוש שמא תעבירנו בר"ה. ולפי הגירסא שלפנינו משמע שדברי רשב"א עונים על איסטמא, והוא נותן טעם לאיסור, מפני שהאיסטמא היא למעלה משערה, ולפיכך אסור לצאת בה לר"ה. ברם מסתבר יותר פירוש בעל תוספות בכורים שהכלל מוסב על משנתנו (פ"ו מ"א) ששנתה: ולא בכבול לרשות הרבים, ועליה חולק ר' שמעון בן אלעזר ומתיר. וכן מפורש בירושלמי (פ"ו ה"א, ז' ע"ד): לא בכבול. סכוסה. 41 כ"ה בכי"ל. וטיבה לא נתברר לי. תני ר' שמעון בן אלעזר מתיר וכו'. אתיא דר' שמעון בן לעזר כרבי, כמה דרבי אמר דבר שהוא טמון מותר 42 כלומר, פ"ה מ"ה: שן תותבת וכו' ר' מתיר. כן ר' שמעון בן לעזר אמר דבר שהוא טמון מותר. 43 ועיין מ"ש ר"ח אלבק בהשלמות ותוספות למשנה סדר מועד, עמ' 411. וכן מפורש בבבלי (נ"ז ב'): ר"ש בן אלעזר אומר אף בכבול לרשות הרבים. כלל אמר רשב"א כל שהוא למטה מן השבכה יוצאין בו וכו'.