תוספתא כפשוטה על שבת ו:יז

137-38. איני מושבתן אלא בבתולה, איני מושבתן אלא ערומה. עיין בשנו"ס. ובמדרש ל"ב מדות: איני מושבתן אלא בתקלה וכו', וצ"ל: אלא בתולה. וכן אמר פליניאוס 73 תולדות הטבע סכ"ו פ"ס סי' צ"ג. בעניין נתינת תחבושת על מכות ידועות: בעלי נסיון טוענים שהוא חשוב מאד שהן ינתנו ע"י בתולות ערומות וכו'. 74 Si virgo inponat nuda etc. cui nuda virgo restinguat..

238. איני מושבתן אלא בשמאל. וכ"ה בד, בילקוט ובא"ח הנ"ל (ובכי"ל ובכי"ע חסר). אבל בל"ב מדות: איני מושבתן בשמאל שלא יהוא מוזרות. וברור שיש כאן "תיקון" מפני שהסופרים חשבו את היד הימנית לבת מזל, ולפיכך השמיטו את המלה "אלא". והנכון כלפנינו, וכן מעתיק גם במנוה"מ שהשתמש כאן בל"ב מדות. וכן בבבלי ס"ו ב': כל מנייני בשמיה דאימא, וכל קטרי בשמאלא . וכן הזהירו האמגושים הרומיים שישתמשו ביד השמאלית דווקא בענייני סגולות. עיין בליקסיקונים ללשון רומי ערך sinister. 75 וכן מזכיר וחוזר ומזכיר פליניאוס (בשם האמגושים) אמונה טפילה זו של שימוש ביד השמאלית, עיין בספרו תולדות הטבע ס"כ ספמ"ט, סי' קכ"ו, סכ"א פפ"ג, סי' קמ"ג, שם פק"ד, סי' קע"ו (magi iubent), סכ"ב פכ"ד, סי' נ' (כנ"ל), סכ"ד פנ"ד, סי' ק"ג ועוד בכ"מ בספרו הנ"ל. ועיין מ"ש S. Eitrem בספרו Opferritus und Voropfer, עמ' 46 ואילך. ועיין מ"ש להלן יומא פ"ב, שו' 83–84, ד"ה ובמאירי.

338-39. איני מושבתן אלא ביתרי. כלומר, בשתי הידים. ואשה זו חששה אף לאמונה הטפלה של היונים, שיד הימין היא בת הצלחה, 76 עיין בליקסיקון של Festus ערך omen, ובמלונות ללשון רומי ערך dexter, ובמלונות ללשון יון ערך δεξίος ולפיכך פחדה להושיב בשמאל גרידא, או בימין גרידא, והושיבה בשתיהם.

439. והמקדש ביתרי והמשלח ביתרי. בילקוט (וכ"ה גם בכ"י שם): והמקיש בתרי, והמשלח וכו'. והנכון כלפנינו, ופירושו שהמקדש את האשה, או מגרשה, מפחד להשתמש בימין או בשמאל גרידא, ומוסר לה את הכסף או את השטר בשתי ידיו, עיין מ"ש לעיל. [תיקונים והוספות: ב״פרקים״ ח״א, הוצ׳ מכון שוקן למחקר היהדות, ירושלים תשכ״ז, עמ׳ 100, העירותי על הבבלי גיטין כ״ט א׳: אלא זימנין דגיטא נמי לא הוי, דנעשה כמי שאמר לו (כלומר, לשליח) וכו׳ אל תגרשה אלא בימין, וגירשה בשמאל. ואין כאן ציור היפותיטי, אלא הקפדה שנהגה למעשה בזמן ההוא, כפי שמוכח מן התוספתא.]

5והאומר הוסיפו על השלחן. מנהגם היה להביא ככר שלם ודגה וקטניות בסוף הסעודה, כסימן לאורחים, שכבר גמרו את האכילה (עיין לעיל ברכות פ"ד סהי"ד), ואסרו לומר "הוסיפו על השלחן", מפני שנראה כאילו עושה כן לשם סגולה. ועיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 66, שו' 44.