תוספתא כפשוטה על שבת ו:ה

114. שחטו תרנגול זה שקרא בערב. וכע"ז בד ובל"ב מדות. אבל בכי"ע: סקלו תרנגולת 41 התי"ו האחרונה של תרנגולת היא בסוף השורה ומחוצה לה, וכנראה נוספה אח"כ, וצ"ל: תרנגול. זה שקרא בערב. וכ"ה בא"ח (אלא ששם: מבערב). ובכי"ל: סיקלו תרנגול זה שקורא מבערב (כגי' א"ח). שחטו תרנגול זה שקורא מבערב. 42 כלומר, תערובת של שתי הנוסחאות. ובבבלי ס"ז ב': שחטו תרנגול זה שקרא ערבית. 43 כ"ה בכל הנוסחאות וכ"ה בר"מ פי"א מה' ע"ז ה"ד בד"י ובכי"י. ובר"מ עם פירוש מעשה רוקח: כמו עורבי (צ"ל: כמו עורב). וכן כנראה גרסו גם בסמ"ג לאווין נ"א, י' ע"ד, ובטיו"ד סי' קע"ט. וכן במנוה"מ הו"ל: שקרא כעורב. וכן פירש"י: ול"נ שקרא כעורב. והנכון כלפנינו. וכנראה שיש כאן שתי מסורות, ובתוספתא הגירסא הנכונה היא "סקלו", עיין מ"ש להלן, שו' 15, סד"ה הרי זה. ולפי עדות כל הנוסחאות פירושו שהתרנגול קרא בערב. ואף פליניאוס 44 תולדות הטבע ס"י ספכ"ד סי' מ"ט. מונה בין סימני הטייר: תרנגול שקרא שלא בזמנו או בערב. 45 Habent ostenta et praeposteri eorum vespertinique cantus. לוי הנ"ל (לעיל הערה 2), עמ' 31, מעיר על האניקדוטה שמספר Petronius 46 סעודת טרימלכיון סי' ע"ד. כי בשעה שטרימלכיון דבר על גדולתו ועשרו קרא התרנגול. 47 מריש סי' ע"ט שם מוכח שהתרנגול קרא בערב, לפני חצות. טרימלכיון ראה בזה סימן של שריפה, או מות של אחד מן המסובים, והוא עשה מה שעשה. אח"כ צוה לתפוס את התרנגול, לנחור 48 להרוג אותו - occidi לפי הוספת ביכלר במקומו. ולבשל אותו.

2שחטו תרנגולת זו שהיא קורא כזכר. וכע"ז בד, בכי"ל ובאו"ח 49 בכי"ל: שקוראה, בכי"ע: שקראה, ובאו"ח: שקוראת. ואף לפנינו: קורא=קורָא, קוראה, וכן להלן בסמוך. הנ"ל. ובכי"ע חסרה המלה "שחטו", ובבא זו דבוקה למעלה, כלומר, סקלו תרנגולת זו, עיין מ"ש לעיל בסמוך בשם כי"ע. ובבבלי ס"ז ב': האומר שחטו וכו' ותרנגולת שקראה גברית (כלומר, כגבר, כתרנגול). וכן נהגו אומות העולם לשחוט תרנגולת שקראה כזכר, עיין לוי הנ"ל (לעיל הערה 2), עמ' 31. ועיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה הרי זה מדרכי.

314-15. האכילוה כרבלתא שהיא קורא כזכר. בכי"ע ובכי"ל: כרבלתה, כלומר הכרבולת של התרנגולת עצמה שקראה כזכר. ועיין מ"ש לוי הנ"ל (לעיל הערה 2), עמ' 31. ובבבלי חסרה בבא זו.

415. הרי זה מדרכי האמורי. כ"ה בכל הנוסחאות ובל"ב מדות הנ"ל, וכן יוצא מא"ח הנ"ל. וכ"ה בבבלי ס"ז ב'. אבל בכ"י אוקספורד שם: אין בו משום דרכי האמורי, וכ"ה בכל הסוגיא שם (עיין דק"ס, עמ' 146, הערה ד'). וכן גרס הרא"ה בכל הסוגייא, עיין בחידושים המיוחסים להר"ן ס"ז ב' סד"ה האומר. ועיין ערוך ערך שם (א') וערך דן (ב'). וכן בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תי"א: בשילהי פרק במה אשה יוצאה כתוב בספרינו אין בהם משום דרכי האמורי. וברור שכן היתה הגירסא לפני ר' אבא מרי בר"מ, עיין בספרו מנחת קנאות (פרעסבורג תקצ"ח), עמ' 36. ובב"י טיו"ד סי' קע"ט: ומהגהת הרמ"ך שמצאתי להרמב"ן בדין זה נראה שהיה גורס בגמרא ובתוספתא מותר, ואין בו משום דרכי האמורי, ועיין מ"ש להלן פ"ז, הע' 12. אבל עיין רש"י ס"ז רע"ב סד"ה יש בו. ועיין בתכ"מ. ונראה שבתוספתא הגירסא הנכונה היא כלפנינו, משום שאמר "סקלו", אבל בבבלי הגירסא "שחטו", ואינו ניכר כל כך שעושה כן מפני דרכי האמורי. ובצוואת ר"י החסיד סי' נ"א: תרנגולת שקראה כמו תרנגול תשחט. ובשו"ת מהרי"ל סי' קי"ח 50 עיין בהגהות הר"ר מרגליות לצוואת ר"י החסיד שם ומ"ש הגרא"א פרייס שם. שער שאף רבינו גרס בגמרא: אין בו משום דרכי האמורי. ועיין בתשובת מהרי"ל כת"י שהעתיק הרש"א ווערטהיימער בלשון חסידים, ל"ט ע"א.