תוספתא כפשוטה על שבת ז:א

11. האומר ימיא וביציא וכו'. וכ"ה בכי"ל. ובד: יממיא ומציא. ובכי"ע: יממיא וביציא. ומכאן ואילך אנו דנים בהשבעות בנוסחאות אמגושיות שמסתרסות בפי ההמון, או שהומצאו בכוונה ע"י הקוסמים הרמאים, והם פטפוטים של צרופי אותיות, שאף המגוש לא הבין אותם. 1 עיין בבלי סוטה כ"ב א'. ועיין מ"ש להלן הערה 15. ולפיכך ברור שכל הפירושים בעניין זה אינם אלא השערה גרידא. ולפי הנוסחא שלפנינו המקויימת ע"י כי"ל, ובחלקה ע"י כי"ע, פירושה: האומר ימים ובצעים, כלומר פנייה לשרי הים ולשרי הבצעים. 2 ביציא במקום "ביצין" בהשפעת "ימיא", כרגיל במקורות שלנו, עיין בריש משנת סוכה.

21-2. ר' יהודה או' אומרי' ימיא וביציא. וכן בד: ר' יהודה אומר אומרין ימיא ומציא. אבל בכי"ל: ר' יהודה או' ימיא וביציא. וכן בכי"ע: ר' יהודה אומ' יממיא ובוצציא. וגירסא זו של כי"ל וכי"ע בוודאי נכונה, שכן יוצא מסיגנון ר' יהודה להלן, 3 שו' 3, שו' 4. ועיין מ"ש להלן, שו' 10. שהוא מחמיר מן הת"ק. ובדרך השערה נ"ל שצ"ל: ר' יהודה אומר ימיאו 4 והוי"ו של "ימיאו" נמשכה ל"ביציא", ויצא: וביציא. בוציא, כלומר, ישביעו [אותו] הבלשים, 5 עיין במלונו של יסטרוב ערך בצא ובמלונו של פיין סמית ללשון סורית ערך בצויא. שהרי כן היה דרכם להשביע את הנתבע למסים כשטען שאין לו כלום. וכן אמרו בפסיקתא דר"כ: 6 פסי' ב', י"א ע"א, ובמקבילות. כך הוא עשו הרשע מתהפיך, אייתי גולגלתיך, אייתי דימוסיך, אייתי ארנוניך, לית ליה קניס ליה, ומומי ליה. 7 עיין בהערה י"ח שם. ור' יהודה קלל את האומר ימיא וביציא בלשון נופל על לשון, ממש כמו להלן, שו' 10.