תוספתא כפשוטה על שבת ז:יט

135-36. אסור באכילה ומותר בהנאה וכו'. וכ"ה במס' שמחות הנ"ל. אבל בבבלי הנ"ל: עיקור שיש בה טריפה אסור, ושאין בה טריפה מותר. ופירש"י: אסור לעשותו, ואעפ"י שאין סופו ליהנות ממנו אסור לגרום לבהמה טריפות בידים. וכן משמע מסתימת לשון בה"ג ה' תמורה ד"ו, ק"מ סע"ב-רע"ג; ד"ב, עמ' 608. אבל בתוספ' ותוספ' ר"א הנ"ל הוכיחו מן התוספתא כאן שאסור פירושו אסור באכילה, ועיקר החידוש הוא בסיפא שמותר בהנאה, ובסיפא דסיפא שמותר אף באכילה, ואינו נאסר בהנאה משום כבוד המלך. וכן פירש הראב"ד במקומו, עמ' 23, והביאו במאירי שם, עמ' 20. ועיין ר"מ פי"ד מה' אבל הכ"ה, ברדב"ז שם, ומ"ש בשו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ג. ועיין ר"מ פ"ט מה' ע"ז הי"ד ומ"ש בתוספ' ע"ז י"ג א' ד"ה מנשר. אבל עיין בתוספ' רי"ד שם.

237. מן הארכובה ולמעלה וכו'. חולין פ"ד מ"ו, תוספתא שם פ"ג ה"ו, בבלי שם מ"ז ב', נ"ז ב'. ועיין במשנ' יבמות פט"ז סמ"ד.