תוספתא כפשוטה על שבת ז:כ

138. מבעיתין לעוות ולפוקה וכו'. וכ"ה בכי"ל. וכן בד: לעוו' ולפוק'. ובכי"ע: לעוית ולפיקה. והיא היא. ובמדרש ל"ב מדות, עמ' 295: אדם שהוא מפהק, או שאחזתו עוית מבהיקין (צ"ל: מבהילין) אותו וכו'. ובמנוה"מ ה"ד, עמ' 445: אדם שהוא מפהק או שאחזתו עוית, פי' מפהק נתעטש, 51 פירושו תמוה, עיין במשנת נדה פ"ט מ"ח, בבלי ברכות כ"ד סע"א ועוד. עוית שנתעוות, מבעתין אותו, כגון שאומרים לו, הנה האויב, או הנה הנחש נושך אותך, וכיוצא בזה, כדי שיבהלוהו וישכח העיטוש. ועיין בבלי נדה ס"ו א'. והנה טיב העוית ברור, והוא אדם שאחזתו חלחלה, וכן ברור שפוקה היא פהוקה, כפירוש בעל מדרש ל"ב מדות, אבל פהוקה כאן אינו פהוק (פעירת הפה) כברוב המקומות, אלא singultus, hiccups. וכבר תרגמו כן עקילס ותיאודוטיון פוקה שבש"א כ"ה, ל"א (λυγμός). 52 ועיין במלונו של בן יהודה ערך פוקה א' ופוקה ב'. ואסף הרופא, עמ' 132 (הובא במלון הנ"ל) כותב: ותתעורר הפוקה היא לינגיאזמוס וכו'. והכוונה, כנראה, למלה λυγγιασμός (מלשון λύγξ, singultus) ואין צורך בתיקון מו"ל המלון (עמ' 4858, הערה 2): לגנאי ומום. וכן בפרקי משה להר"מ מאמר ז', ד' למברג, כ' ע"ב: לזאת הסבה יהיה העטוש ארוכה לפוקות. והוא לקוח מאריסטו Problemata רסל"ג 53 δία τί ό πταρμός λυγμών μέν παύει ועוד בכ"מ שם. וכן אומר פרויס 54 Biblisch-talmud. Medizin, עמ' 345. לפי תומו: 55 הוא פירש פיקה, כמו פיק ברכים. ושמא מבעיתין אותו כשם שעד עכשיו מבהילים את החולה במחלת singultus.

238-39. עמד עצם בגרונו וכו'. וכ"ה במדרש ל"ב מדות הנ"ל ובירושלמי פ"ו ה"ט, ח' ע"ג. וכ"ה בבבלי ס"ז א', אלא ששם נוסף גם לחש, ועיין מ"ש להלן, שו' 43, ד"ה ובר"מ פי"א (בשם גלינוס). וכבר העיר קלי"ר בירחון ציון של יאסט וקרייצענאך ח"ב (פרנקפורט תר"ב), עמ' 82, שכן הוא אות באות אצל פליניאוס תולדות הטבע סכ"ח פי"ב, סי' מ"ט. 56 והוא מתחיל את הפרק במלים: ואילו הן הזיות האמגושים וכו'. Magorum haec conmenta sunt וכו'.