תוספתא כפשוטה על שבת ח:יג
תוספתא כפשוטה על שבת · Tosefta Kifshutah on Shabbat 8:13
Open in the reader →136. שטרי דיתקאות הפתקאות וכו'. כלומר המוציא שטרי צוואות (διαθήκαι) ושטרי משכנתאות (ύποθήκαι) וכו' חייב אעפ"י שאין בהם כדי לצור ע"פ צלוחיתו ואין בהם מקום חלק. ובבבלי ע"ח ב': המוציא שטר חוב עד שלא פרעו חייב, כלומר, בכל שהוא. ובר"מ פי"ח מה' שבת הט"ו: המוציא קשר מוכסין חייב, אעפ"י שכבר הראהו למוכס ונפטר בו, שהרי ראיה היא לעולם. ומכאן שכל דבר שהוא משמש לראייה שיעורו בכל שהוא.
236-37. קלף ודכסוסטוס כדי לכתוב עליו את המזוזה. וכ"ה ("ודוכסוסטוס" בוי"ו החבור) בכי"ע ובבבלי ע"ט רע"ב. אבל בד: קלף דכסטוס וכו', וכן בכי"ל: קלף דכסוסטוס וכו', ופירושו (כמו שפירש במנ"ב) קלף שהוא דכסוסטוס, וכן אפשר לפרש אף את הגירסא שלפנינו, עיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1089, וכ"ה כנראה מסקנת הבבלי, כפי שהבין לנכון ר"י בלוי בספרו שטודיען צום אלטהעבראעישען בוכוועזען (בודפשט 1902), עמ' 27. ועיין מ"ש להלן. ואשר למוצא המלה, בנראה שצדק לעף 63 אצל קרויס, מלים שאולות מלשון יון וכו', עמ' 189. ששער שהכוונה למלה היונית δίσχιστος, כלומר, עור שחלקוהו מעוביו לשנים. אלא שקראו את החלק העליון כלפי השער קלף סתם, והחלק התחתון כלפי הבשר נקרא קלף דוכסוסטוס, או בקיצור דוכסוסטוס. וצריך לכתוב בשניהם בצד הפנימי, עיין התאור באוה"ג התשובות, עמ' 74, ובר"מ פ"א מה' תפילין ה"ז וה"ח. ועיין מ"ש בלוי הנ"ל, עמ' 22 ואילך. ובמשנתנו פ"ח מ"ג: קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא שמע ישראל. 64 במקצת נוסחאות נוסף שם: דוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה, ואינו ברוב הנוסחאות, עיין דק"ס ומלא"ש למשנתנו, ואינה בכי"ל במשנה שבירושלמי, וכן מוכח מסוגיות התלמודים. ואמרו עליה בירושלמי: הדא דאת אמר בקולף פני העור (כלומר, החלק העליון, עיין מ"ש לעיל), ברם בהן דוכסוסטון, כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה. אבל ברמב"ן ע"ט סע"ב (וממנו בריטב"א ובר"ן) פירש את הירושלמי להפך, והיינו שפני העור הוא הצד הדבוק לבשר, עיי"ש.
337. יריעה כדי לכתוב וכו'. במשנתנו הנ"ל: קלף וכו', וכנראה שאף כאן הכוונה לקלף, אבל עיין מ"ש להלן.
4לכתוב עליה פרשה קטנה. כ"ה בכל הנוסחאות, אבל במשנתנו הנ"ל ובברייתא שבבבלי ע"ט ב' מפורש: פרשה קטנה שבתפילין. וכתב בס' יש סדר למשנה: י"ל דקמ"ל שיהא שיעור הקלף גדול כל כך לכתוב עליו שמע ישראל שתהיה ראויה וכשרה לפרשה שבתפילין, כלומר כתב אשורי מיושר, וגליון מלמעלה ומלמטה והצדדין שיעור הראוי, ובין אות לאות כמלוא אות, והריוח בין שיטה לשיטה כדינו, מה שאין צורך לכל אלו כשנכתב פרשת שמע ישראל רק כדי לקרות מתוכו ק"ש על מטתו וכדומה. ולפ"ז אפשר שהגירסא "יריעה" שברישא נכונה, ומדברים כאן ביריעה שאינה ראויה לתפילין, 65 ועיין בהגהות הרש"ש ובהגהות חשק שלמה ע"ט ב'. ולפיכך אמרו כאן שהמוציא יריעה, סתמה ראויה לכתוב עליה שמע לתינוק, 66 עיין תוספתא ידים פ"ב הי"א וברי"ף גיטין פ"ה סי' תצ"ח, במפרשים שם ובטיו"ד סי' רפ"ג ובב"י ובב"ח שם. ושיעורה יותר קטן מקלף של משנתנו שראוי לכתוב עליו שמע של תפילין.