תוספתא כפשוטה על שבת ח:כ

1כדי ליתן על פי כף סיד. פיסקא ממשנתנו פ"ח מ"ה. ועיין במלא"ש שם.

246. נראין דברי ר' עקיבא בחול דק ודברי חכמים וכו'. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל: נראין דברי ר' יהודה וכו'. ונראה שגירסתינו נכונה, ופירושה שרבי שנה במשנתנו אף את דברי ר' עקיבה בחול דק (כדי לזבל וכו'), מפני שראה את דבריו, אבל בחול גס שנה את דברי החכמים גרידא, מפני שהלכה כרבים וראה את דבריהם. וכנראה שר"ע לא חילק בין חול דק ובין חול גס ושער את שניהם בכדי לזבל, כסתם דברי התוספתא לעיל. (ע"פ ח"ד). ולפי הברייתא בבבלי שבת צ' א' ("והתניא הבורית והחול") אפשר שיש מי ששער חול כדי לכבס בגד קטן וכו', ועיי"ש בתוספ' ד"ה בורית. ובבבלי חולין פ"ח א': היכי דמי חול הדק וכו' כל שאין היוצר צריך לכתשו. ואיכא דמתני וכו' היכי דמי חול הגס וכו' כל שהיוצר צריך לכתשו. ובכי"ו: בחול דק ודב"ב ודברי חכמים וכו'. "ודב"ב" ליתא בשאר הנוסחאות, ובכ"י הנקודות הן סימן מחיקה ולא סימן הקיצור ("ודברי בן ברוקה"). 76 לעיל שו' 44. והיה צ"ל: דריביב"ב. ושיבוש ברור הוא, שהרי אין מכסין בחול הגס (משנת חולין ספ"ו), ואף לא מצאנו שחכמים סוברים כמותו.

346-47. סיד כדי לסוד קטנה שבבנות וכו'. כל הברייתא עד "אנדפי" היא פיסקא ממשנתנו פ"ח מ"ד. ואמרו בבבלי (פ' ב'): תנא כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות. והנשים היו משתמשים בסיד כדי להשיר את השער.

447. כדי לעשות כילכול. וכ"ה בכי"ע. ובד: כלכל, והיא כעין גירסת הבבלי והמשנה שבירושלמי. אבל בכי"ל כאן: כדי לעשות בנכול (ונמחק ע"י קו וע"י נקודות מלמעלה) כנכול. וכ"ה ("כנכול") במשנה הוצ' לו. ובכ"י קויפמן, פרמה ורי"ף כת"י (לפי דק"ס, עמ' 166, הערה ה'): כנבול. ובפיסקא שבבבלי (פ' ב' וכן בנזיר ג' א'): כדי לסוד כלכול. ובתשובות הגאונים (עיין אוה"ג, התשובות, עמ' 80): כילכול. בת צידעא וכו', צידעא כשאשה קול[עת שערה כולו, משיירת מ]מנו דבר מועט בין אזנה לפדחת[ה] כנגד צידעא, ומביאה סיד טרוף ש[הוא חבוט] וטחה את אותו שער [והוא נקרא] בת צידעא, ואינה קולעת אותו [אלא מטילה אותו כנגד פניה וכו']. ועיין רש"י נדה נ"ב ב'.

548. כדי לעשות אנדפי. בכי"ל: כדי לסוד (וכ"ה במשנה שבבבלי) אנטופי. ובמשנה כ"י קויפמן ופרמה: כדי לעשות אנטופי. ובמשנה ד' נפולי ובהוצ' לו: אנטפי. ועיין דק"ס, עמ' 166, הערה ה'. וכבר פירשו קרויס ולעף 77 מלון למלים שאולות מלשון יון וכו', עמ' 64. שהכוונה למשחה ידועה, Νετώπιον. ובמלונו של היזיכיוס ערך Νέτωπον, מעיר שהיא משחה המורכבת מתערובת של הרבה סממנים. ועיין מ"ש להלן.

648-49. בזמן שהוא כביצה, ודברי ר' נחמיה בזמן שהוא חבוט. כ"ה בכל הנוסחאות (בשינויים קלים). וכן בירושלמי פ"ח סה"ד: אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בעשוי כביצה, ודברי ר' נחמיה בחבוט. כלומר אם הסיד עשוי כבר כביצת הגיר (עיין ר"ח במקומו) מגלגלין אותו על בת צידעא, ואם הוא טרוף נותנים אותו במשחה. אבל בבבלי פ' ב': נראין דברי ר' יהודה בחבוט ודברי ר' נחמיה בביצת הגיר. ומסורת זו מקורה בפירוש הבבלי של אנדיפי שהסיקו שם: מאי אנדיפי אפותא, והיו מגלגלים את ביצת הגיר על המצח כדי להאדימו ולעדנו, 78 עיין רש"י כאן במקומו ובמו"ק ט' ב' ד"ה שמחה וע"ז ו' ב' ד"ה מפני. אבל בכלכול היו נותנים סיד חבוט, ומר כאתריה ומר כאתריה.