תוספתא כפשוטה על שבת ח:ז

116-17. כל שהוא כיוצא בו ואי איפשר לו להצניעו וכו'. וכ"ה בד, אלא שיש שם הוספה בסוף, עיין בשנו"ס. וכנראה שנתערבבו שם שתי נוסחאות. ובכי"ל: ר' שמעון בן אלעזר או' כל כיוצא בו כשר להצניע, כשר לו להצניעו, והצניעו ובא אחר והוציאו הרי זה חייב. והוא כעין גירסת ד בסיפא, והרישא שלפנינו נתקצרה שם. וכנראה, שהנכון בכי"ע: כל שאין כיוצא בו כשר להצניע, והוכשר לו להצניעו והצניעו ובא אחר והוציאו וכו'. וכ"ה בבבלי ע"ו א': דתניא כלל אמר ר' שמעון בן אלעזר כל שאינו כשר להצניע (כגון דם נדה או איסורי הנאה) ואין מצניעין כמוהו (שאין בו שיעור הראוי להצניע) והוכשר לזה והצניעו, ובא אחר והוציאו נתחייב זה במחשבה של זה. 20 ועיין בתשה"ג אסף, הוצ' מק"נ (ירושלים תש"ב), עמ' 4 ואילך. ועיי"ש צ"א א' וזבחים מ"ז א'. ועיין בירושלמי פ"י ה"א, י"ב ע"ב, ובר"ח צ"א א' ובתוספ' ע"ח א' ד"ה אטו. 21 ושיבוש כזה שלפנינו בכ"י גם בירושלמי כתובות ספ"ט, ל"ג ע"ב: כי איפשר יודי ליה, וצ"ל: כד או (=הוא) כשר יודי ליה, עיין בגירסאות הראשונים שהביאו באמרי ברוך ובעמודי ירושלים בירוש' הוצ' ראם במקומו שם.