תוספתא כפשוטה על שבת ט:יח
תוספתא כפשוטה על שבת · Tosefta Kifshutah on Shabbat 9:18
Open in the reader →153-54. הבורר והטוחן וכו'. והוא הדין למלאכות שנשנו לעיל (חוץ מחורש וזורע), וכן מבואר בר"מ פ"ח מה' שבת ה"ה, ה"ו ה"ז, ה"י, הי"א, הט"ו, הט"ז ופ"ט ה"א. וכן בירושלמי פ"ז ה"ב, י' ע"ב (אחרי שנתבארו כל המלאכות עד מלאכת האופה ועד בכלל): כל אלין שיעוריא אם לאוכלין כגרוגרת, אם לבהמה כמלוא פי גדי, אם לבשל כדי לבשל ביצה קלה, אם לארוג וכו'. ועיין ירושלמי מעשרות פ"ד ה"ד, נ"א ע"ב.
254. לאכילה כגרוגרת. ונחלקו האחרונים בבורר אם הפסולת מצטרפת לכגרוגרת, או שצריך שיהא באוכל לבד כגרוגרת. ובמנחת חינוך מצוה ל"ב, סוף אות ו' ואות ז', הסיק שצריך שיהא באוכל גרידא כשיעור, אבל בישועות יעקב סי' שי"ט סוף אות א' תפס כדבר פשוט שהפסולת מצטרפת לכשיעור. וכן מוכח מלשון הירושלמי (פ"ז ה"ב, י' ע"ב): נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב. 72 כפי שהוכיח לנכון הגר"י שור בהערות לס' העתים, עמ' 333. ועיין במנחת סולת, ק"י ע"א.
3לבהמה כבמלא פי הגדי. ולפי זה בעיסת הכלבים שעירב בה הרבה מורסן (עיין חלה פ"א מ"ח) חייב בפחות מכגרוגרת.
455. לצבוע בו בגד קטן. כלומר, כפי סבכה, עיין לעיל, שו' 13 ומש"ש.
555-56. ושאר כל הדברים כשיעור לטומאן כך שיעור להוציאן. וכע"ז בכל הנוסחאות. וכנראה שיש כאן אשגרה מלעיל, שו' 6. וכאן צ"ל: שיעור מלאכתן כשיעור הוצאתן. עיין ר"מ פ"ח מה' שבת הט"ו והט"ז, בהשגות שם (והעירו עליו המפרשים כאן) ובמרכבת המשנה שם. ועיין בתוספות ע"ו ב' ד"ה המוציא. וכן מוכח מן הירושלמי פי"ב סה"ב, כפירושו המוכרח של בעל פ"מ שם.