תוספתא כפשוטה על שבת ט:כא

158-59. לא תקל אשה מדדיה ותחלוב לתוך הכוס או לתוך הקערה ותניק את בנה. במגילת סתרים לרבינו נסים: 79 לפי ארחות חיים ה' שבת סי' י"ז, ח"א, מ"ה ע"ג. ועיין במפתח לס' מגילת סתרים בתרביץ שי"א, עמ' 250, סי' קע"ו. האשה המניקה, כשיקפה החלב בשדיה ונעשית חתיכות אין מותר לחלוב אותה ביד בכלי בשום פנים ביום השבת, ודבר זה כתוב בתוספתא דשבת פרק המוציא, לא תקל אשה מדדיה ותחלוב לתוך הכוס או לתוך הקערה, אבל להניק את בנה מותר. ומתוך הלשון משמע שיש כאן תרגום מלולי מן המקור הערבי. ורבינו פירש "ותניק את בנה" שבתוספתא כמו "אלא תניק את בנה", כלומר תניק אותו מדדיה, ולא תקל מתחילה בכוס כדי להשקות אותו אח"כ. אבל באו"ז ה' שבת סי' נ"ח, ח"ב, י"ג ע"ב, מביא את התוספתא, ומוסיף: ופי' רב נסים גאון זצ"ל, למדנו מיכן דאשה מינקת כשמתקשה לה חלב בשדים שאין לה רשות להקל ביד, ואין דבר זה מותר אלא ביניקת התינוק בלבד. וכלשון זו מביא בשם ר"ן גאון גם במרדכי פ"ח סי' שע"א. ובעל האו"ז הסתפק בדברי רבינו נסים והעיר: שמא מדכתב ואין דבר זה מותר אלא ביניקת התינוק בלבד, ש"מ דאפילו על גבי קרקע [אסור]. ועיין מ"ש להלן. וברוקח סי' ס"א: בתוס' לא תקל האשה חלב מדדיה ותחלוב לתוך הכוס או לתוך הקערה ותניק את בנה, משמע בכלי אסור לחלוב דתולדות דמפרק הוא, אבל על גבי קרקע מותר, מדלא אמר לא תחלוב סתם. ועיין בתוספות קל"ה א' ד"ה מפני, ומ"ש באו"ש פ"ח מה' שבת ה"י. ברם הלשון בתוספתא "ותניק את בנה" מגומגם, והיה צריך לומר: אלא תניק את בנה. ובבגדי ישע על המרדכי רפ"ח כתב: וראיתי בקצת ספרים שהגיהו אלא תניק את בנה. אבל הפירוש הנכון הוא בשבה"ל השלם ה' שבת סוף סי' קכ"ג, מ"ח ע"א: תוספתא לא תקלח 80 הגירסא בשבה"ל בטוחה, שכן יוצא מפירושו, וכן מעתיק בתניא ה' שבת סוף סי' י"ט. אבל קרוב לוודאי שבנוסח שהיה לפני רבינו היתה הגירסא לא תקל האשה (בהי"א הידיעה, כגירסת בעל ס' הרוקח) ונתחברה ההי"א של האשה למלה שלפניה, ויצא: לא תקלח אשה וכו', ולמעשה אין הבדל, עיין מ"ש להלן בפנים. אשה חלב מדדיה וכו', כתב ר' בנימין אחי נר"ו שזה שנוהגת פעמים רבות שמקלחות מן החלב בפי התינוק, כדי שיהא אוחז את הדד ויינק אין בו איסור, אבל מה שנוהגת להתיז מן החלב על נשיפת רוח רעה אסור, שהרי אין בו סכנה וכו'. וכן פסק בשו"ע או"ח סי' שכ"ח ס"ק ל"ה. הרי לך שפירש שלא תקלח מדדיה לתוך הכלי מחמת אמונה טפילה ותניק אח"כ את בנה, ולא דברו אלא בהווה. 81 ועיין מ"ש ר"ח אפפענהיים בבית תלמוד של ווייס ח"ה, עמ' 326. וכעין זה פירש מדעתו בבגדי ישע על המרדכי רפ"ח: פי' שחולבת תחלה בידים, שלאחר כן תניק את בנה, שמתחילה אפשר שאינו טוב להניק כשהדדין מלאין חלב. וזו היא פשוטה של התוספתא. ואין לדייק ממנה לא איסור ולא היתר לחלוב על הקרקע, מפני שהברייתא תפסה את המנהג הרווח.

259-60. אין יונקין לא מן הנכרית ולא מבהמה טמאה וכו'. בתוספתא נדה פ"ב ה"ה ובבבלי יבמות קי"ד א' אמרו: יונק תינוק מהנכרית ומבהמה טמאה וכו'. וכן בירושלמי ע"ז פ"ב סה"א, מ' סע"ג: תני יונק התינוק והולך מן הנכרית ומן בהמה טמאה, ומביאין לו חלב מכל מקום, ואינו חושש לא משום שקץ ולא משום טומאה. ובארו בבבלי יבמות הנ"ל שסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב, ועיין להלן בסיפא. ולפיכך הסיק הר"ח ביבמות (לפי הרשב"א שם): מהאי מתניתא שמעינן דחלב נכרית כחלב בהמה טמאה, ולא התירוהו אלא לתינוק מסוכן לבד. והרשב"א הביא את התוספתא כאן 82 בתוספת שבת פ"י, וכ"ה בנ"י שנביא להלן, והיתה לפני הרשב"א חלוקת הפרקים כמו שהוא בד ובכי"ל, ועיין לעיל פ"ז, הע' 57. כראייה לדבריו. וכן הביאוה במאירי שם, עמ' 429, ובנימוקי יוסף שם ספי"ד ובריטב"א ע"ז כ"ו א' ובר"ן על הרי"ף שם רפ"ב. ורוב הראשונים דחו את דבריו מכוח משנה מפורשת בע"ז רפ"ב: אבל נכרית מניקה בנה של בת ישראל ברשותה. ועיין בבלי שם כ"ו א'. ובאו"ז ע"ז סי' קמ"ו, ח"ד, כ"א ע"ב, כתב: אע"פ שהוא מותר כדפרישית, אעפ"כ צריכין להזהיר את המינקת שלא לאכול נבילות וחזיר, וכ"ש שלא להאכילן דברים טמאים, דאמר בפ' אין דורשין בירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א, ע"ז סע"ב) גבי אחר מה גרם לו, ומפרש התם יש אומרים כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת לפני ע"ז והריחה מאותו המין, ונתנו לה ואכלה וכו', וכל מה שהאשה אוכלת זה התינוק אוכל וכו'. ועיין בבלי סוטה י"ב ב' וברש"י שם. והראשונים הנ"ל הביאו גם ממדרש שמות רבה (פ"א סי' כ"ה) שמשה לא רצה לינק מן הגויות. ובתוספות הרא"ש ליבמות קי"ד א' הוסיף: ואמרי' במדרש חלב מטמא חלב מטהר, כשנולד רבי גזרו שמד שלא לימול וכו' ומחמת אותו חלב טהור שינק אנטונינוס זכה שעשה תשובה ונתגייר. 83 עיין בתוספות ע"ז י' ב' ד"ה א"ל, ובבית המדרש של יעללינעק ח"ו, עמ' 130, ומ"ש קרויס בצופה הצרפתי חנ"ח, עמ' 65 ואילך. ועיין במדרש בראשית רבתי של ר' משה הדרשן, הוצ' הר"ח אלבק, עמ' 86, ובהערות שם. ומלשון הרא"ש משמע שהשתמש במקור אחר. ובתנחומא שנדפס מכבר שמות סי' ז': אבל גויה מניקה בנה של ישראל ברשותה. מהו ברשותה, אוכלת מתחת ידיה ומניקתו. והוא כדברי האו"ז הנ"ל, ועיין בתו"ש להרמ"מ כשר פרשה שמות, עמ' רמ"ו. ולפ"ז אין סתירה גם מן הירושלמי ע"ז הנ"ל שאמרו שם: אבל נכרית מיניקת בנה של ישראל, דכתיב והיו מלכים אומנייך, ושרותיהם מיניקותייך (ישעי' מ"ט, כ"ג. ועיין בתרגום שם), שיניקו את התינוקות ברשות ישראל, וכפירוש התנחומא. ועיין מ"ש בפתח עינים להרחיד"א ע"ז כ"ו א' ובמקורות שציין שם.

360-61. אין כל דבר עומד בפני פקוח נפש. בכי"ע: אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש. ובד: [מותר] שאין כל דבר עומד בפני פיקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. וכ"ה בכי"ל, ברשב"א ובנ"י יבמות הנ"ל ולהלן ספט"ו. ובכי"ו נשמטה המלה "עומד".