תוספתא כפשוטה על שבת ט:ד

16-7. המוציא בין כלים גדולים ובין כלים קטנים וכו'. נראה שבבא זו אף היא בכלל מה ששנינו לעיל בסמוך כשיעור לטומאתן כך שיעור להוצאתן. 4 ומ"ש בין כלים גדולים פירש בעיטור בכורים שמדברים בכלים הנגררים, אפילו הכי חייב, עיין בתוספות ח' ב' ד"ה לא. והיינו במקום שהכלי אינו מקבל אלא כל שהוא, ואינו "מידי דחזי", הרי במקום שהוא נקרא כלי לעניין טומאה הוא נקרא כלי לעניין שבת, בין לעניין היתר טלטול (עיין בבלי כאן קכ"ג א' ובתוספ' שם ד"ה מדלענין), בין לעניין חיוב הוצאה. ולפ"ז המוציא כלי חרס שאינו מקבל אלא כל שהוא, מכיוון שנקרא כלי לעניין טומאה, 5 ר"מ פי"ח מה' כלים הט"ו, ועיי"ש בריש הפרק; תוספ' חולין נ"ד ב' ד"ה הדקין; רמב"ן שם נ"ה א' ועוד. אף הוא כלי לעניין הוצאת שבת. ועיין במשנתנו ספ"ח ובירושלמי שם ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 158. וכן הוכיח בתוספות בכורים כאן מכמה מקומות בבבלי, עיי"ש, ועיין גם בעיטור בכורים. ולפ"ז אם הוציא ארג שלם אפילו הוא פחות משלש על שלש חייב, מפני שהוא כלי לעניין טומאה 6 עיין בבלי כאן ס"ג ב' ותו"כ שמיני פרש' ו' ה"ה והי"א, נ"ג ע"א וע"ב. הרי הוא כלי אף לעניין הוצאת שבת, וחייב בכל שהוא. 7 ופשיטא שלעניין טומאה יש כמה כלים שהם טהורים, כגון כלי גללים, כלי אבנים, או שאין להם בית קיבול וכדומה, ומ"מ חייבים עליהם בהוצאת שבת, ולא אמרנו אלא שאם הם כלים לעניין טומאה הם כלים לעניין הוצאת שבת. ועיין בירושלמי ספ"ח. ועיין מ"ש להלן, שו' 8–9, ד"ה ובמשנתנו בעניין "כל שהוא".

27. המוציא גחלת כל שהוא הרי זה חייב. שלהבת וכו'. ר"מ פי"ח מה' שבת סה"ה. ובהוספה למשנתנו ביצה פ"ה מ"ה (עיין במבוא לנוה"מ להרינ"א, עמ' 961): המוציא גחלת לר"ח חייב, ושלהבת פטור (להלן ביצה פ"ד ה"ז). והקשו בבבלי שם (ל"ט א'): והתניא המוציא שלהבת כל שהוא חייב. 8 כלומר, התוספתא שלפנינו, ועיין בבלי ברכות נ"ג א'. א"ר ששת כגון שהוציאה בקיסם, וכו', בדלית ליה שיעורא וכו', הא דתניא המוציא שלהבת פטור היכי משכחת לה, כגון דאדייה אדויי לרה"ר, ועיי"ש בר"ח. אבל הר"מ הנ"ל פסק שהמוציא שלהבת פטור, ולא הזכיר שום תנאים. ועיין בבית הבחירה למאירי ביצה, עמ' 235. ועיין מ"ש להלן ביצה הנ"ל, שו' 36–37, ד"ה המוציא. ועיין מ"ש לעיל פ"ח, שו' 39, ד"ה פחמין, ועיין מ"ש להלן בסמוך.