תוספתא כפשוטה על סוטה א:א

11-2. מקנח על פי עד אחד, או על פי עצמו, ומשקה על פי שנים. במשנתנו (פ"א מ"א): ר' אליעזר אומר מקנא לה ע"פ שנים ומשקה ע"פ עד אחד, או ע"פ עצמו. וכאן אמר ר' יוסי בר' יהודה בשם ר' אליעזר להפך. והברייתא הובאה בירושלמי פ"א ה"א, ט"ז ע"ב, פ"ו ה"ג, כ"א ע"א, ובבלי ב' ב'.

22-3. אין לדבר סוף. ופירשו בבבלי הנ"ל: דזימנין דלא קני ואמר קנאי. ופירש"י: כשכועס עליה אומר קנאתי לה מפלוני ומביא עדים שנסתרה עמו סתירה כל שהיא, דכיוון דלא קינא לה לא נזהרה בו. ועיין בתוספות שאנץ ובתוספ' הרא"ש במקומו שהביאו פירוש אחר בשם י"מ. ולא זו בלבד שהפירוש הוא דחוק, הרי מפורש בירושלמי הנ"ל: הכל ממנו לקנאות לה בשנים (צ"ל: מפיו, כמו שהגיהו בנוע"י, בפי' הרידב"ז ובמיכל המים, וכע"ז גם בק"ע) ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה. א"ר יוסי מה טיבה להסתר וכו', כמאן דמר מקנא לה מאביה ומבנה, הכל ממנו לקנות לה מאביה ומבנה ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה. אין תימר מאי טיבה להסתר, התורה התירה להסתר וכו'. ולפי תירוץ זה התשובה היא רק למ"ד שמקנא לה מאביה ומבנה, אבל למ"ד שאין מקנא לה מאביה ומבנה (להלן בירושלמי ה"ב, ט"ז ע"ג) אין כאן תשובה כלל, שהרי אסור לה להתייחד עם אחרים מפי הקבלה, ולשיטת כמה מן הראשונים האיסור הוא מן התורה (עיין טואה"ע ריש סי' כ"ב ובנו"כ שם. וכ"ה שיטת רש"י בשבת י"ג א'), ומה טיבה להסתר. אבל ההלכה היא שמקנא לה אף מאביה ומבנה כפשוטה של משנתנו פ"ד מ"ד: ע"י כל עריות מקנאים, ופירש"י (כ"ו א'): אם קינא לה מאביה ומאחיה וכו', וכ"ה בפיה"מ שם (והוא בוודאי לשון הגאונים שהר"מ נגרר אחריהם) ובחיבורו פ"א מה' סוטה ה"א, ועיי"ש בה"ג. ואעפ"י שמותר לה להסתר עמהם, בקפידא דבעל תליא מילתא, הואיל והיא נאסרת בביאתם, עיין בבלי כ"ו ב', כ"ה א'. 1 בבלי ב' ב' המשיכו: לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה לא תיסתרי בהדי פלוני דילמא קי"ל כר' יוסי בר' יהודה וכו'. ועיין בשאילתות במדבר סי' ק"כ. ובהעמק שאלה שם שער שהלשון דילמא קי"ל כר' יוסי בר' יהודה וכו' אינו מגוף התלמוד אלא הוספה מבה"ג סוף ה' מאון, ד"ו ס"ו ע"א. וכדבריו מוכח מגירסת בה"ג ד"ב, עמ' 314, שמעתיק: אלמא קי"ל כר' יוסי בר' יהודה, והיא בוודאי מסקנת בה"ג עצמו, ודבדי השאילתות כפשוטם.