תוספתא כפשוטה על סוטה א:ב

13-4. אי זו היא עדות הראשונה, זו עדות סתירה. שניה, זו עדות טומאה. פיסקא זו נראית כאילו תלויה באויר, ובבבלי ג' ב' הביאו את משנתנו פ"ו מ"ג, והסמיכו לה את הברייתא שלנו שהיא מפרשת את המשנה הנ"ל. ובתוספות ל"א א', ד"ה מי, כתבו: "פרק זה היה הגון שיהא שנוי ומעורב בפרק ראשון וכו'". ומסתבר מאד שבמשנת מסדר התוספתא היתה כאן משנת פ"ו מ"ג. ואמרו בה: שהיה בדין מה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים, עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים וכו', מעתה מה אם עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם הרי היא מתקיימת בעד אחד, עדות הראשונה שאינה אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד וכו'. והתוספתא מפרשת שעדות הראשונה היא עדות סתירה, והשנייה זו היא עדות טומאה. והעיר על עיקר הדברים מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 406. ובספרי שופטים סוף פי' קפ"ח: מיכאן אמרו המקנא לאשתו ר' אליעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד שהיה בדין מה אם עדות הראשונה שאינה אוסרתה איסור עולם אין מתקיימת פחות משנים, עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם אינה דין שלא תתקיים בפחות משנים וכו'. ופירש רבינו הלל שם (נ"ט ע"ב): עדות ראשונה. דהיינו עדי קינוי דהוא מקנא לה. והוא קשה מאד, שהרי עדי קינוי אינם אוסרים אותה כלל, ובהכרח שהכוונה לעדי סתירה שאוסרים אותה לבעלה לשעה עד שתשתה, וכמו שמפורש בברייתא שלפנינו. ברם רבינו היה מוכרח לפרש כן משום שבספרי מסמיך ברייתא זו לדברי ר' אליעזר, והוא הרי סובר שמשקה ע"פ אחד, ואין צורך בשני עדי סתירה. אבל אין ספק שלשון המשנה היא כאן לאו בדווקא, ודרך הסופרים להוסיפה ע"פ לשון משנתנו, ובאמת בכ"י ברלין של הספרי: "ר' אליעזר אומר וכו'", והכוונה לסוף המשנה, לדברי ר' יהושע. ואף לפי הגירסא שלפנינו הכוונה לסיפא לדברי ר' יהושע (שסובר שהוא משקה ע"פ שנים), 2 ובהגהות הגר"א השלים בספרי את הסיפא של משנתנו, את דברי ר' יהושע הסובר שמשקה ע"פ שנים. וקיצר ברישא כמו שקיצר בסיפא של הברייתא שלנו, ועיקר הכוונה שם הוא: מה אם עדות אחרונה אוסרתה בעד אחד, עדות הראשונה (כלומר עדות סתירה) אינו דין שתתקיים בעד אחד. ויתכן מאד שבציטטה שבספרי היתה הגירסא: ר' אליעזר אומר מקנא ע"פ אחד וכו' ומשקה ע"פ שנים וכו' והיא משנת ר' יוסי בר' יהודה, ואף הברייתא שלנו כאן הוא המשך משנתנו שלעיל. וכן הביאו בירושלמי פ"ו ה"ג, כ"א ע"א, את הברייתא שלנו כאן, ואמרו שלפיה המשנה שם היא כר' יהושע (פ"א מ"א), ודחו שאין הכרח, ואפשר שהיא כר' אליעזר בשיטת ר' יוסי בר' יהודה שלעיל, ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין בספרו מבוא לנוסח המשנה, עמ' 657, שעמד על עיקר הדברים, עיי"ש.

24. וכמה היא טומאה כדי ביאה וכו'. ירושלמי פ"א ה"ב, ט"ז ע"ג, בבלי ד' א', ספרי נשא פי' ז', עמ' 12, ס"ז שם, עמ' 233, במ"ר נשא פ"ט סי' י', תנחומא שם סי' ז', הוצ' בובר סי' י"א.

35. ר' ליעזר אומ' כדי חזרת דקל. וכ"ה בכל הנוסחאות של התוספתא ומדרשות הנ"ל. אבל בספרי הנ"ל: כדי להקיף דקל דברי ר' ישמעאל . ר' אליעזר אומר כדי מזיגת הכוס וכו'. ובבבלי ד' רע"א הביאו את הברייתא של הספרי והקשו מן התוספתא שלנו ותירצו שהקפת דקל היא הקפת הדקל ע"י אדם ברגליו, אבל חזרת דקל היא חזרת דקל בעצמו כשהרוח מנענעו, כלומר כופפו ומחזירו למקומו. וע"פ הבבלי נוסח בבמ"ר הנ"ל: כדי חזרת דקל ברוח . 3 וכ"ה גם בד"ק ובכי"א. ובס"ז הנ"ל: כדי חזרת דקל דברי ר' ישמעאל, ר' אליעזר אומר כדי מזיגת כוס. ולפנינו מסורות חולקות. ובתוספ' שאנץ ד' א' (תוספות איוורא, סוף עמ' י'): ובתוס' וירושלמי גבי שיעורין הללו כמה היא העראה כדי הקפת ידו שלימה, א"ר יוסי כל השיעורין הללו חוץ מהתרת סינור. ולית ליה פיתרא, ובתוספות הרא"ש חסרה פיסקא זו. ונראה שצ"ל: גבי וכו' כמה היא העראה [ל"ג] כדי הקפת. 4 כלומר, בניגוד לבבלי שמביא את שתי הברייתות ומבדיל בין הקפה וחזרה, לא גרסינן בירושלמי כדי הקפת אלא כדי חזירת דקל גרידא. ירושלמי א"ר יוסי וכו'.

46. בן עזיי אומ' כדי מזיגת הכוס לשתותו. בד ובכי"ע: כדי לשתותו. וכ"ה בירושלמי ובמדרשות הנ"ל. וכנראה שלפנינו ט"ס ונשתרבבו המלים "מזיגת הכוס" מלעיל. אבל וודאי גמור אין כאן, ושמא הכוונה כדי מזיגת הכוס ולשתותו, וכן פירשו בבבלי הנ"ל בדברי ר' יהושע. ועיין המסורת בספרי ובס"ז הנ"ל ופירוש הבבלי שם.

56-7. ר' עקיבא אומ' כדי לצלות ביצה. וכע"ז גם בכי"ע. וכ"ה בבבלי הנ"ל בברייתא שלנו. וכ"ה בתנחומא הנ"ל. אבל בירושלמי ובבמ"ר הנ"ל: כדי גלגול ביצה. והוא גלגול היא צלייה, עיין רש"י שבת ל"ח ב' (במשנה) ובברייתא להלן שם ל"ט א', וכ"ה במקבילה בתוספתא שם. ועיין בפיה"מ להר"מ פ"א מ"ב, בתוספות ד' א', ד"ה דמרחק, בתוספ' שאנץ שם ד' סע"א, ובמשנת כלים פי"ז מ"ו. ובס' מאור האפלה נשא, עמ' שצ"ה: שיעור הטומאה והסתירה כדי לצלות ביצה טרופה באלפס . והוא תמוה מאד, ומה עניין שיעורי שבת לכאן, ומן המקורות אנו רואים שהיו מגלגלים את הביצה בקליפתה, עיין במשנת שבת פ"ג מ"ג, עוקצין פ"ב מ"ו ועוד, והיו גומעים אותה מתוך הקליפה. ובספרי ובס"ז הנ"ל מסורת אחרת, ועיין בבבלי שם. ובד יש כאן השמטה ע"י הדומות מ"כדי" עד "כדי" (שיקשור גרדי).

67-8. כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו. וכ"ה בספרי ובס"ז הנ"ל, וכ"ה במובאה שבבבלי ד' רע"א. ובתנחומא בשתי המהדורות הנ"ל: כדי לאכול ג' ביצים וכו'. ובירושלמי: כדי לגימת שלש ביצים מגולגלות זו אחר זו. וכע"ז במדרש במ"ר הנ"ל. ובבבלי הנ"ל (להלן שם) גרס בברייתא שלנו: כדי לגומעה, עיי"ש.

78. ר' לעזר בן ירמיה אומ' כדי שיקשור וכו'. וכן מעתיק מן התוספתא במאירי בפתיחתו לאבות י"ג ע"א: אלעזר (בלי התואר רבי) ן' ירמיה. וכ"ה בבבלי ד' א'. ובכי"ע בטעות: אלעזר (בלי התואר רבי) בן עזריה . ובס"ז: ר' אלעזר בן פנחס וכו'. וכ"ה בירושלמי, בבמ"ר ובתנחומא הוצ' בובר (בנדפס מכבר נשמט כל המאמר).

88-9. חנן בן פנחס אומ' כדי שתשוט אצבעה לתוך פיה. וכ"ה ("בן פנחס") בד, בקטע מן הגניזה (בן פינחס) ובפתיחה למאירי הנ"ל. וכן בבבלי ד' רע"א הנ"ל: חנין בן פנחס אומר כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם . ובתנחומא הנ"ל: חנן (בנדפס מכבר: ר' חנין) כדי שתתן אצבעה לתוך פיה. ובכי"ע: חנן בן מנחם אומ' כדי שתושיט אצבע לתוך פיה. ובהוצ' צוקרמנדל נשמט כאן מ"כדי" עד "כדי". אבל בס"ז, בירושלמי ובבמ"ר הנ"ל חסר כל המאמר.

99. פלימו אומ' כדי שתפשוט וכו'. וכ"ה (פלימו) בד, בקטע מן הגניזה, בכי"ע, בס"ז, בבבלי ובתנחומא בשתי המהדורות הנ"ל. אבל בירושלמי בכי"ר ובבמ"ר: פנימון, והוא פנימון הוא פלימון (πολέμων), בהחלפת נו"ן ולמ"ד, עיין מ"ש לעיל ח"ב (כלאים), עמ' 658, הערה 47, ומ"ש רי"א ווייס במשפט לשון המשנה, עמ' 83. ולפנינו בירושלמי בטעות: מיניימין אומר וכו'.

1011. ר' יהודה אומ' בעלה נאמן עליה מקל וחומר וכו'. תוספות ז' א', ד"ה אמר, עיי"ש. והברייתא שלנו הובאה בירושלמי פ"א ה"ג, ט"ז ע"ד, ובבבלי ז' א'. ובמשנתנו פ"א מ"ג: כיצד עושה לה מוליכה לב"ד שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים, שמא יבא עליה בדרך. ר' יהודה אומר בעלה נאמן עליה. ולא נתברר מתוך משנתנו אם הת"ק מודה לר"י שמדאורייתא בעלה נאמן עליה, ואין כאן אלא גזירת חכמים, או שמן התורה אינו נאמן עליה. ובירושלמי הנ"ל מסיים: אמר להם ר' יהודה, גזירת הכתוב הוא והביא האיש את אשתו אל הכהן וגו'. אמרו לו ובלבד בעדים. וכ"ה במדרש במ"ר פ"ט סי' ל"א. אבל בספרי נשא פי' ח', עמ' 13: והביא האיש את אשתו אל הכהן . מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן, אלא אמרו מוסרין לו שני תלמידי חכמים בדרך שלא יבא עליה. ורבי 5 כנראה שצ"ל: ורב"י (כהגהת הנצי"ב), כלומר: ורבי יוסי, וכן הגיה הגר"א, וכ"ה בבבלי שנביא להלן. אבל בכ"י לונדון ובמב"ר שצויין בפנים: ר' יהודה . וכן מעתיק בס' והזהיר, נשא, קמ"ז ע"א. ומניסוחו מוכח שהעתיק מן הספרי. ולא מן הבבלי (הגירסא "ר' יהודה" לא תתכן בבבלי ), עיין בהערות המו"ל שם במקומו. אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר וכו'. וכ"ה בבבלי ז' א', כ"ה א', ובבמ"ר פ"ט סי' ל"א, אלא שבבבלי גרסו: ר' יוסי אומר וכו', וכן מוכרח שם מן העניין.

1111-12. ומה נדה שחייבין על ביאתה כרת וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות, וכ"ה בספרי, בירושלמי ובבבלי הנ"ל.

1213-14. אמרו לו וכל שכן, הואיל ואין חייבין על ביאתה כרת וכו'. וכע"ז גם בבבלי ז' א' בברייתא שלנו, ובספרי הנ"ל ברוב הנוסחאות. אבל בנוסח מדרש חכמים של הספרי חסרה תשובה זו, וכן איננה בבבלי בברייתא מן הספרי, ואינה גם בירושלמי ובמדרש במ"ר הנ"ל, ואפשר שברוב הנוסחאות של הספרי נוספה תשובה ע"פ הברייתא הראשונה שבבבלי שם והתוספתא כאן, ועיין להלן.

1314-15. דבר אחר, לא אם אמרת בנדה שיש לזה התר אחר איסורה וכו'. וכ"ה ("דבר אחר") גם בד ובנוסח רבינו הלל שבספרי הנ"ל. אבל בכי"ע: אמרו לו לא אם אמרת וכו', וכ"ה בכל נוסחאות הספרי. 6 בס' והזהיר הנ"ל: ועוד אמרו לו אם אמרת בנדה וכו'. ובקטעים מן הגניזה: לא אמרת בנידה וכו' ואין שם לא "דבר אחר" ולא "אמרו לו". ולפי נוסח מדרש חכמים בספרי שהבאנו לעיל, וכן לפי נוסח הירושלמי בברייתא שלנו, ולפי נוסח הבבלי בברייתא של הספרי, שחסרה שם התשובה הראשונה, הרי אין כאן מקום ל"דבר אחר". ולפיכך קרוב לוודאי שיש כאן תרכובת של מקורות שונים, והתשובה הראשונה נוספה ממקור אחר, וכן מוכח מנוסח המדרש בבמ"ר שגרס כגירסת הספרי במדרש חכמים וכגירסת הירושלמי, ואח"כ הוסיף (אחר: "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם"): כל שכן הואיל ואין חייבין עליה כרת לא יהא בעלה נאמן עליה נחשדו ישראל על הסוטות ולא נחשדו על הנדות. וכ"ה שם גם בכי"א. והכל הוא ממקור אחר, עיין להלן.

1415-16. וכן הוא אומ' מים גנובים ימתקו. וכ"ה בירושלמי, במ"ר הנ"ל ובבבלי בברייתא מן הספרי. ובספרי הנ"ל חסר הפסוק, ובמקומו נוסף: ד"א נחשדו ישראל על הסוטות ולא נחשדו על הנדות. ועיין מ"ש לעיל בשם מדרש במ"ר. אבל בנוסח רבינו הלל של הספרי חסר כ"ז, ובנוסח מדרש חכמים: רבי אומר נחשדו וכו'. ועיין בפסיקתא זוטרתא במקומו.