תוספתא כפשוטה על סוטה א:ד

117-18. מעלין אותה לשער' מזרח לשער [ניקנור] ששם משקין את הסוטות וכו'. וכ"ה בד. והיא פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ה, ועיי"ש בשנו"ס בהוצ' ראם, בתיו"ט ובמלא"ש במקומו. ובכי"ע כאן: לשערי מזרח ולשערי ניקנור וכו'. וכן במשנה כי"מ: לשערי המזרח ולשע' ניקנו'. וכע"ז גם בפיה"מ להר"מ. וכן בכפו"פ פ"ו (וציין לו בתיו"ט כאן), ד"ו כ"ה ע"א, הוצ' לונץ עמ' צ"ז: "מעלין אותה לשערי המזרח ולשער ניקנור ששם משקין את הסוטות, שהוא כאלו אמר לשער המזרח שהוא שער ניקנור" (ועיין גם במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 1086 ואילך). והגדרה זו לשער המזרח מובנת, עיין בתוספות פסחים פ"ב א', ד"ה היה, וברש"י שם. ועיין ספרי נשא פי' ט', סוף עמ' 15, ובהערות שם, ועיין בהערות הרש"ש לבמ"ר פ"ט סוף סי' י"ג, הע' כ'. ועיין מ"ש ר"א ביכלר בצופה האנגלי סידרא ישנה כי"א (1899), עמ' 46 ואילך, ועל שערי ניקנור אצל יוסיפוס, עמ' 55 ואילך. ובקטעים מן הגניזה של התוספתא: מעלין אותה לשער ניקנור ששם וכו'. ועיין ספרי נשא פי' ט' הנ"ל. ומ"מ השלמתי בסוגריים את המלה "ניקנור", משום שוודאי גמור אין כאן, וכן במשנה כ"י פרמה מעלים אתה לשערי מזרה לשערי ששם משקין וכו' (והמלה "ניקנור" הושלמה בין השורות ע"י הסופר עצמו). והנכון כגי' כי"ו (בלי ההשלמה) של התוספתא וכ"י פרמה של המשנה (וצ"ל שם: לשערי' ששם וכו'), ויש כאן הגדרה לשערי מזרח, כלומר, לשערים ששם משקין וכו', כלומר, לשערי ניקנור. וכן אומר יוסיפוס, קדמוניות ס"ג, פ"ו, 270 (κατὰ τὰς πύλας, αι δ’εισὶ τετραμμέναι πρός τόν νεών) שאחד מן הכהנים מעמיד אותה על השערים שפונים למקדש.

218-19. ששם משקין את הסוטות, [ומטהרין את היולדות], ומטהרין את המצורעין. וכע"ז (לרבות את המוסגר) בכל נוסחאות המשנה והתוספתא. וכן נראה מן השרידים שבקטעי הגניזה: ומטהרין את היולדות ואת המצורעין. אבל וודאי גמור אין כאן, משום שאף בתנחומא הוצ' בובר ריש נשא חסרות המלים "מטהרין את היולדות" בפיסקא של משנתנו שהובאה שם. 7 אבל ישנן בתנחומא שם שנדפס מכבר ובילקוט שם רמז תכ"ד בשם הילמדנו, אלא שהסדר שם משונה ממשנתנו (בדרך כלל סימן להוספה). ושמא יש כאן הוספה עתיקה במשנתנו ע"פ הבבלי ח' א'. ובא"י לא שנו כאן אלא מצורעים וסוטות שנאמר בהם לפני ה' (עיין בבלי הנ"ל ותו"כ מצורע פרש' ג' ה"ו, ע"א ע"ד), אבל לא יולדות שמטעם אחר אתינן עלה, ולפיכך לא שנו גם זבים וזבות, עיין בבלי שם.

319-20. שנ' את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה וכו'. וכ"ה ("שנ' ", "שנא' ") בד, בכי"ע, בקג"נ ובתוספות ח' א', ד"ה ששם. ובמנ"ב רצה להגיה "נאמר", והוא עניין בפני עצמו, וכן פירש מפרש אחרון של זמננו. וזה לא יתכן, שאם אין כאן פירוש הרי כל הבבא שלעיל תלויה באויר, כלומר, פיסקא ממשנתנו שאין עליה לא הוספה ולא פירוש. וברור, שאין כאן ראיה שמעמידין אותה בשער המזרח, שבכל מקום שנאמר לפני ה' הוא במזרח עד שיפרוט לך הכתוב, כמפורש בספרי נשא פיס' י"ז, עמ' 22, ובמקבילות שצויינו בהערות שם. ועיין ס"ז, עמ' 246, שו' 14, ובפי' הראב"ד לתו"כ מצורע פרש' ג' ה"ז (בפנים התו"כ ה"ו), ואין צורך להביא ראייה לכך. והתוספתא כאן נותנת טעם לדברי הכתוב למה מעמידין אותה לפני ה'. והדברים נתפרשו בפירש"י למ"א ח', ל"א: אשר יחטא איש לרעהו . בועל אשת איש. ונשא בו אלה . כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו. ונשא בו. לשון נושה. ובא אלה לפני מזבחך. והעמיד הכהן את האשה לפני ה'. לתת דרכו בראשו. וצבתה בטנה וגו'. ולהצדיק צדיק. ונקתה ונזרעה זרע . כך נדרש בתוספתא דסוטה. ועיין גם בפי' ר"י קרא שם. 8 יאהרבוך הפראנקפורטי חי"ג, עמ' 28–29. ובתנחומא ריש נשא בשתי המהדורות בשם הילמדנו: וכן שלמה אמר אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה וכו' בפרשת סוטה הכתוב מדבר וכו', עיי"ש. ובמצפה שמואל במקומו ציין לירושלמי פ"א רה"ה, ולפי' ק"ע שם שהגיה ע"פ התוספתא כאן, אבל ברור שאין להגיה בירושלמי, והנכון כלפנינו, וכ"ה בירושלמי כי"ר ובמדרש במ"ר פ"ט סי' ל"ג, וכפירוש מהרז"ו שם, והכוונה לפסוק בש"א ב', כ"ה, שמתייחס לפסוק כ"ב שם (ושלא כמדרשו), ועיי"ש בפי' פ"מ לירושלמי.