תוספתא כפשוטה על סוטה יא:טו

1143-144. וגבע רמון, מקום טרשין וקסקסין וכו'. בד: טרשין וקפקסי' . וברש"י זכריה י"ד, י': שנינו בתוספתא דסוטה נגב ירושלים מישור הוא וגבע רמון טרשין וקרקשין. 15 בכ"י קאסאנטא: וקרקסין, עיין בהוצ' ר"י מאהרשען, עמ' 106, בשנו"ס. וכ"ה גם בכ"י שוקן. וכן פתרונו, מגבע לרמון שהוא מקום הרים משם יתחילו להיות נהפכין לערבה ולמישור, ויהיו דומין לנגב ירושלים שהוא מישור. ובילקוט זכריה סי' תקפ"ה מביא את התוספתא בלי ציון המקור, וגרס שם: מקום טרשין וקשקשין (כ"ה בדפוסים ראשונים). ובילקוט המכירי זכריה, עמ' 145, מביא את הדברים בשם תנחומא, וגרס: טרשין וקשקסין. ובקללות הארץ שבאבות דר"ן נו"ב פמ"ב, נ"ט ע"א: הרביעית (כלומר, הקללה הרביעית) שנבראו בה טרשין וקשקשין (כגי' כי"פ, עיין בהוספה ג' שם, עמ' פ"ז). ובקטעים מילקוט ת"ת: 16 לפי פוזננסקי ב"הצופה מארץ הגר" ח"ג, תרע"ד, עמ' 18. ושיעשו בה טרשים וקדקסים . ואצל וורטהיימר אוצר מדרשים ח"א, עמ' ס"ט, וכן במדרשים הוצ' מאן ח"א, עמ' רע"ח: טרשים וקרקסים . ועיין מ"ש ר"ע לעף במונטסשריפט ח"ט, עמ' 228. ובתוספות ראשונים ח"ג, עמ' 149, העליתי ע"פ התוספתא אהלות פי"ז, שאין שדה קסקסין אלא שדה סלעים שאינה חלקה (כמו קשקשי דגים), שעשויה ממעלות ומורדות עיי"ש, והוא בניגוד למישור. ובמדרש בלתי ידוע 17 בפי' המיוחס לרש"י לב"ר פכ"ג, ג', מובא תחלתו בשם ברייתא דר' יוסי דל"ב מדות. ובכי"א שם: דמ"ט מדות, עיין בפירוש מנחת יהודה לב"ר שם, עמ' 223, הערה 3. והדברים אינם במדרש ל"ב מדות שלפנינו. ועיין בהקדמה למשנת ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, הוצ' ענעלאו, עמ' 38, מספר 5. ויש להוסיף גם נכדו של הר"ש משאנץ בחמרא וחיי לסנהדרין ל"ח ב' (קל"ט ע"ב מן הספר). שהביא בילקוט סוף פרשת בראשית (עיין בח"ד ובתוספת בכורים): שהיה כל העולם כלו מישור וערבה ונעשה הרים וטרסים וגימיות ועתיד לעתיד לבא לחזור למישור, שנא' יסוב כל הארץ בערבה , כמו שהיה. ואף מיכאן מוכח כפירושנו. ועיין ב"ר פכ"ג, ו', עמ' 227, שורה 3.