תוספתא כפשוטה על סוטה יא:טז

1146-147. כיוצא בדבר אתה אומ' ואת חמשת בני מיכל בת שאול וכו'. בבלי סנהדרין י"ט ב'. עיין להלן.

2150-152. אלא מקיש נשואי מרב לנשואי מיכל, מה נשואי מיכל לפלטי בן ליש בעבירה, אף נשואי מרב לעדריאל בעבירה היה. וכן בבבלי הנ"ל. אלא מקיש קידושי מירב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי, מה קידושי מיכל לפלטי בעבירה אף קידושי מירב לעדריאל בעבירה. אבל בד ובכי"ע: אלא מקיש נשואי מיכל לנשואי מרב (ועיין גם בר"ח סנהדרין הנ"ל) מה נשואי מרב (בכי"ע: נישואי מירב לעדריאל) בעברה, אף נשואי מיכל לפלטי בן ליש בעברה היה. ואפשר שגי' ד וכי"ע נכונה, ולפנינו תוקן ע"פ הבבלי בסנהדרין הנ"ל. ובבבלי הנ"ל מוכח שהברייתא שלנו ר' יוסי היא, 18 שהיה דורש מקראות מעורבין. ובאמת כל הפרק שלהלן נמצא בסדר עולם רבה, עיין מש"ש במקומו. והוא סובר שדוד נשא את מיכל אחר מיתת מירב (עיין להלן), והברייתא שלנו נשנית אחר הבבא שלהלן. ומסדר התוספתא הקדימה, מפני שהוא קשר את המקראות המעורבין בדיבור "כיוצא בהן", ולא רצה להפסיק בשאלת התלמידים לר' יוסי, שאינה שייכת למקראות מעורבין. ולפי זה הכוונה להוכיח שנישואי מיכל לפלטי בן ליש בעבירה הן, שאם נשא דוד את מיכל בחיי מירב הרי אין הקדושין שלו חלין, ופלטי בן ליש נשאה בהיתר, ולפיכך אמר הכתוב אשר ילדה לעדריאל, ונקט לעדריאל כסמל גרידא, כלומר, כשם שנישואי מירב לעדריאל בוודאי בעבירה הן (וסובר התנא שדוד נשא את מירב), שהרי עדיין לא נשא דוד את מיכל, כך נישואי מיכל לפלטי בעבירה הן, משום שנשאה דוד אחר מיתת מירב, וסובר תנא זה שהבנים היו של מיכל. 19 וכן לכאורה מוכרח, שהרי מן הכתובים משמע שנשא את מיכל מיד אחרי נישואי מירב. וכשנשא את מיכל כבר מתה מירב לשיטת ר' יוסי, וכיצד היו לה חמשה בנים באותו זמן? וכן אומר יוסף הכהן בקדמוניות ס"ז פ"ד, ג' סי' 89, שהבנים היו של מיכל , ומ"ש הכתוב (ש"ב ספ"ו) "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה" כוונתו שלא היה לה ילד מדוד. ובבבלי (סנהדרין כ"א א') יש שפירשו שכוונתו "מאותו היום והלאה", וכפירש"י במקומו: עד אותו מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה. ועיין ביפה עינים שם, והמדרשות חולקים. ועיין מ"ש ד"ר שלמה רפפורט בספרו (גרמנית) על האגדה והמדרש אצל יוסיפוס (וויען 1930), עמ' 52. אבל מ"ש שם בעמ' 31 שהשבעים גרסו בשמואל ב' כ"א. ח': "בני מירב " אינו נכון, וברוב הנוסחאות של תרגום השבעים הגירסא כמו שהיא לפנינו במקרא, ורק בנוסה לוקיאנוס שנמשך אחרי הפשיטא (שהצטיינה ב"תיקוניה") הגירסא היא "בני מירב". ועיין במבואו של Swete לתרגום השבעים (קנטבריא 1902), עמ' 82. ועיין מ"ש להלן בפנים, שורה 158–159, ד"ה אמור מעתה.