תוספתא כפשוטה על סוטה יא:ח

184. והצרעה לא עברה את הירדן. מכילתא הנ"ל, סע"ר פ"י בכי"א (עיין בהוצ' רטנר, עמ' 43, הערה כ"א), שהש"ר פ"ד, ה'. ובבבלי כאן ל"ו א': תנא 7 עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנות"מ, עמ' 1292, ויש להוסיף אף ברייתא זו שנמצאת בתוספתא. ועיין מ"ש לעיל ח"ו (כתובות), עמ' 380, הערה 42. צרעה לא עברה עמהם. ובח"ד כאן תמה מה עניין הצרעה לכאן, ושער שבבא זו חוץ למקומה היא, אבל כ"ה גם במכילתא, בסע"ר ובשהש"ר הנ"ל, ואין להגיה. ומצאתי בקטעי מדרשים מן הגניזה שפרסם זנה: 8 The Bible as Read and Preached וכו' ח"ב, הוצ' מאן-זנה צינצינטי 1966, עמ' ק"ט. את אימתי אשלח לפניך וגו' 9 והכוונה אף להמשך הפסוק: ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה וכו' (שמות כ"ג, כ"ח). (שמות כ"ג, כ"ז), אמר הקב"ה אני מפיל אותם בזכותך לפני ישראל. הרי מפורש שאף הצרעה עברה לפניהם בזכות משה, וכשמת משה נשארה הצרעה במקומה, ולא עברה את הירדן, אבל פעולתה לא בטלה, עיין להלן.

285-86. אלא עמדה על שפת הירדן וזרקה בהן מרה. בבבלי הנ"ל: ולא (כלומר, ולא עברה את הירדן?), והא כתיב (שמות כ"ג, כ"ח) ושלחתי את הצרעה לפניך , אמר ר' שמעון בן לקיש על שפת הירדן עמדה, וזרקה בהן מרה וסימתה עיניהן מלמעלה, וסרסתן מלמטה וכו', רב פפא אמר שתי צרעות הואי, חדא דמשה והדא דיהושע, דמשה לא עבר, דיהושע עבר. ועיין דב"ר הוצ' ליברמן, עמ' 31, ובהערות שם. ועיין בפי' הרמב"ן לשמות כ"ג, כ"ח.