תוספתא כפשוטה על סוטה יב:א

11-2. בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא וכו'. כל הברייתות עד ה"ה להלן נעתקו בילקוט דברי הימים רמז אלף ע"ז כגי' כי"ע (בערך), והן נמצאות בסע"ר (עיין מ"ש להלן), והן דרשות למקראות מעורבין, עיין מ"ש לעיל פי"א הערה 18. ובילקוט סידר את הלכה ד' בראש, כדי להסמיכה לכתוב שם. ועיין מ"ש להלן.

24-6. והלא אסא קבר את בעשא בשנת עשרים ושש למלכותו וכו'. כלומר, הרי במ"א ט"ז, ח' מפורש: בשנת עשרים ושש שנה לאסא מלך יהודה מלך אלה בן בעשא , וכיצד אפשר לומר (דה"ב ט"ז, א'): בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה וכו', והרי באותו זמן כבר מלך בנו של בעשא עשר שנים. וכן מקשה בסע"ר פט"ז, הוצ' רטנר, ל"ה ע"א.

37-11. שנה שנתחתן שלמה במלך מצרים, נגד שלשים ושש שנה שנגזרה גזירה על מלכות בית דוד שתחלק, ובאחרונה עתידה שתחזור להם וכו'. בד: נגד ל"ו שנה שנתחתן שלמה במלך מצרים ונגד שלשי' ושש וכו'. וכע"ז גם בסע"ר הנ"ל, ועיין שם גם ספט"ו, ל"ג ע"ב. ולכאורה צ"ל כן גם לפנינו. ומן הכתובים מוכח שבת פרעה היתה נשואה לשלמה שלשים ושש שנה, שנשאה בשנת ארבע למלכותו, בתחלת בניין הבית (מ"א, ג', א') שהוקם בשנה רביעית למלכות שלמה (שם ו', א') ושלמה מלך ארבעים שנה (שם י"א, מ"ב). וכנגד שנות נישואין הללו נגזרה גזירה על מלכות דוד שתהא חלוקה, אבל לאחר מכאן תחזור למלכות בית דוד. ומכיוון שרחבעם (שלא מלך על ישראל) מלך ביהודה שבע עשרה שנה (מ"א י"ד, כ"א) ובנו אבים מלך שלש שנים (שם ט"ו, ב'), הרי בשנת שש עשרה למלכות אסא בנו שלמו שלשים ושנה לחלוקת המלכות. ונראה לי בפירושו שרבותינו דרשו כאן את הלמי"ד (של "למלכות") כמו בי"ת, 1 על למי"ד-בית במקרא (ולפעמים אף בלשון חכמים) עיין מ"ש יא"ה ווייס בספרו משפט לשון המשנה, עמ' 114. ונעלמו ממנו דברי ווייס במאמרו בגנזי קדם של רב"מ לוין ח"ה, עמ' 181 ואילך. והיינו: בשנת עשרים ושש, 2 כלומר לחלוקת המלכות בין בית יהודה לבית ישראל. במלכות אסא עלה בעשא וכו'. וכן לעיל שם (לפני הפסוק שלנו, בדה"ב ספט"ו): ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש, למלכות (=במלכות) אסא . כלומר, במלכות אסא לא היתה שום מלחמה גדולה 3 עיין בהערות רטנר לסע"ר, עמ' 68, הערה י"ד. עד שנת שלשים וחמש לחלוקת המלכות, והיינו בשנת ט"ו למלכות אסא. 4 עיין דה"ב ט"ו, י', ולעיל שם י"ד, ח'. ועיין מ"ש להלן בסמוך בשם סע"ר. ועיין מ"ש להלן, שורה 38–42, ד"ה ואין להתפלא. והתוספתא מבארת למה דווקא כאן (ובספט"ו שם) מנו לחלוקת המלכות, משום שבאותו זמן כבר היתה המלכות ראויה לחזור למלכות בית דוד, אלא שמעשה אסא שהוציא את הכסף והזהב (שם ט"ז, ב', ועיי"ש ט"ו, י"ח) ושלחם לבן הדד מלך ארם גרמו לכך שהמלכות לא חזרה. ועיין בסע"ר הנ"ל, ובמיוחס לרש"י דה"ב ספט"ו, וברש"י וברד"ק מ"א י"א, ל"ט, וביתר באור בפי' ר' יוסף קרא שם (יאהרבוך הפרנקפורטי חי"ג, עמ' 37). ובכי"ע, וכן בילקוט דבה"י רמז אלף ע"ז הנ"ל, חסר "כנגד שלשים ושש שנה שנתחתן שלמה במלך מצרים". כלומר, חסר הטעם למה נגזרה גזרה על מלכות בית דוד שתחלק ל"ו שנה.