תוספתא כפשוטה על סוטה יג:א

11-2. משנבנה בית ראשון נגנז אהל מועד, ונגנזו עמו קרסיו וכו'. בבלי כאן ט' א'. והתלמוד שואל: היכא (כלומר, היכן נגנז?). אמר רב חסדא אמר אבימי תחת מחילות של היכל. ומכאן משמע קצת שנגנז ע"י בני אדם בכוונה. וכן ברש"י מ"א ח', ד': ואת אהל מועד . שעשה משה וגנזו שלמה משנבנה בית ראשון, כמו ששנינו בתוספתא דסוטה. וכן מעתיק בפי' ר"י קרא שם (יאהרבוך הפרנקפורטי חי"ג, עמ' 27). ועיין בר"מ רפ"ד מה' בית הבחירה. ועל סדר התוספתא מכאן ואילך, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 402. ובקטעי מדרשים מן הגניזה שפרסמו מאן-זנה (The Bible as Read וכו') ח"ב, עמ' קפ"ט: [כל דבר שנע]שה בטיבות עיין, לא שלטה בה עיין וכו', להודיעך משכן וכל כליו באדמה וכו'. ובמסכת כלים (ביה"מ של יעללינק ח"ב, עמ' 88): אלו הכלים לקחה הארץ , הבריחים והיתדות וכו'. ובסדר אליהו רבה ספכ"ג, הוצ' רמא"ש, עמ' 129: מחזיר את המשכן למקומו, ארון ולוחות בתוכו וכו', ומפני מה משכן קיים היום, מפני שעשאוהו כשירין בנדיב לב, וקשין לפניו של אבינו בשמים להפסיק כל ש(נ)עשו כשירין בנדיב לב, ושכרן שעשאוהו בנדיב לב, עתיד הקב"ה שיבוא וישרה בתוכו כמדה ראשונה וכו'. ובספר מקבים ב' (ב', ה'): מצא ירמיה בית מערה, ואת האהל ואת הארון ואת מזבח הקטרת הביא שמה, ואת הדלת סגר כי המקום יהיה לא ידוע עד אשר יקבץ האלקים את קבוצת עמו ויעשה חסד. ועיין גם חזון ברוך א' (ו' ז' ואילך). והללו מדברים בגניזה של הורבן הבית הראשון. ועיין ירמיהו ספכ"ז ובבלי כתובות קי"א רע"א. ועיין מ"ש הר"ל גינצבורג בספרו אגדות היחודים (אנגלית) ח"ו, עמ' 410, הערה 61, ומ"ש בתוספתא כפשוטה לעיל ח"ד, ריש עמ' 698. ונראה שלא כל האגדות ביחס לכלים שגלו לבבל ע"י נבובדנצר הגיעו אלינו, אלא שנשרדו לנו מהן שרידים בודדים שלא עמדו עליהם. וכן אנו מוצאים בראיות יחזקאל (בתי מדרשות של ר"א וורטהיימר ח"ב, ירושלים תשי"ג, עמ' קכ"ט): הראהו הר מתחתיו של נהר שבו עתידים כלי המקדש לחזור. נ"ל קרוב לוודאי שצ"ל: הראהו [נ]הר מתחתיו של נהר וכו'. ובסוף ברייתא דמס' כלים (וציין לה וורטהיימר בשם מאן במקומו): ובעת ההיא יצא נהר גדול מבית קודש הקדשים ששמו גיחון וכו' ויתערב בנהר פרת ומיד יעלו ויתגלו הכלים. השאלה היא מה לו לנהר פרת ולכלי המקדש? נ"ל שהפתרון נמצא במדרש אבא גוריון פ"א, עמ' 8 (ובמקבילה באסת"ר רפ"ב): נבוכדנצר עינו היה צרה בממונו, וכיון שנטה למות וכו' עשה ספינות נחשת ומלאן זהב והטמינן בארץ והפך פרת עליהן , וכשעמד כרש לבנות בית המקדש הפך פרת מעליהן ומצאן . סיפורים מעין אילו, על קבורת אוצרות והפיכת נהר עליהם, היו רווחים בעולם העתיק, עיין מ"ש Krappe ב־ Annuaire de l'Institut de Philologie et d'Histoire Orientales et Slaves ח"ז (44–1939), עמ' 229 ואילך, וציין שם (בשם שלמה ריינך) גם לספרו של Dio Cassius ספר ס"ח פי"ד, פי' ד'. והיהודים אמרו אף על נבוכדנצר כן. בתוך האוצרות היו גם כלי הזהב של בית המקדש. ולפיכך אמרו שנהר יצא מבית המקדש מתחת לנהר (כלומר, פרת), ודרכו יתגלו כלי המקדש. ואשר לאגדה שנהר גיחון יתערב בנהר פרת הרי בדומה לכך אמרו אנשי ארם נהרים (לפי Philostratus, חיי אפוללוניוס ס"א פ"כ) שנהר פרת מושך מתחת לאדמה ומתערב עם הנילוס.

23-5. ואע"פ כן לא היו משתמשין אלא בשלחן שעשה משה ומנורה שעשה משה. להלן מנחות פי"א ה"ט וה"י; ברייתא דמלאכת המשכן פ"ח (ביחס לשלחן), הוצ' רמא"ש, עמ' 59, שם פ"י (ביחס למנורה), עמ' 65: ירושלמי שקלים פ"ו ה"ד, נ' סע"א (ביחס לשלחן), שם נ' ע"ב (ביחס למנורה); בבלי מנחות צ"ט א'.

35-8. מנורה שעשה משה לא היתה צריכה שמן המשחה, שקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. וכ"ה בתוספתא מנחות ה"י הנ"ל (כמו שציינתי בתס"ר ח"ב, עמ' 66). והכוונה אעפ"י שנעשו מתחילה לשמש במשכן אינם צריכים משיחה אחרת כשהעבירום לבית העולמים. ומ"ש "שקדושה הראשונה קדשה לשעתה" וכו' אין כאן אלא מליצה ע"פ משנת עדיות פ"ח מ"ו, וכאן כולם מודים (עיין בבלי שבועות ט"ז א') שמשה קידש את הכלים אף לעתיד לבא. ובספרי נשא סוף פיס' מ"ד, עמ' 50: מגיד שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא . ובפסיקתא דר"כ פיס' א', הוצ' מנדלבוים, עמ' 11: וימשחם . משיחה בעולם הזה ומשיחה לעולם הבא, ועיין במקבילה במדרש במ"ר שם. ובס"ז נשא, עמ' 253: מעתה אדיין אני אומר לא ימשה לימות המשיח אבל ימשח לעתיד לבא וכו', אינו נמשח לעתיד לבא. וכה"א זאת משחת אהרן ומשחת בניו וכו' אמרת זאת , אינן נמשחין לעתיד לבא. וכן בתו"כ צו רפי"ח: ר' יהודה אומר יכול יהו אהרן ובניו צריכין לשמן המשהה לעתיד לבא, ת"ל זאת משחת אהרן ומשחת בניו , הא מה אני מקיים שני בני היצהר וכו', זה אהרן ודוד. והכוונה במקורות הללו לכלי משה שיוחזרו לעתיד לבוא (בניגוד לעה"ז), וכן אהרן ובניו שיקומו בתחיית המתים, ואינו מדבר כלל בכלים ובכהנים שלא נמשחו לעולם שיהיו קדושים מאליהם במשיחה ראשונה. תדע לך שהוא כן, שהרי ר' יהודה בעצמו סובר 1 מכילתא דמילואים צו ה"ט, מ"א ע"ב, ובמקבילות בירושלמי שקלים פ"ו ה"א, מ"ט ע"ג (ומקבילות שלו בסוטה פ"ח ובהוריות פ"ג), בבלי הוריות י"א ב', כריתות ה' ב', וי"ר פ"י, ח', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' רי"ד. שכהן בן כהן טעון משיחה, 2 וכ"ה, סתם, בתוספתא סנהדרין ספ"ד. וששמן המשחה קיים לעתיד לבוא, ובעל כרחינו אנו אומרים שמדברים באותם כלים וכהנים שכבר נמשחו, ואעפ"י שנגנזו, או מתו, אינם טעונים משיחה, שקדושתן לא בטלה, כמו שפירש לנכון בעזרת כהנים לתו"כ, קכ"ג ע"ב, ועיין בתוספות העזרה שם. ותמיהת הרי"ז יאסקאוויץ בס"ז נשא, עמ' 204, הערה כ"א, בטלה מאליה. ואף התוספתא שלנו סוברת כן להלן ששמן המשחה נגנז, 3 ועתיד לחזור לעתיד לבוא, כמבואר במכילתא שנביא להלן במקומו. וכהנים שלא נמשחו, ואף כלים שלא נמשחו, יהיו טעונים משיחה. ובירושלמי יומא פ"ג ה"ו, מ' רע"ד (מגילה פ"ג ה"א, ע"ג ע"ד): בכניסתן לארץ היו מפנין מתוך של משה לתוך של שלמה, לא היה שם של משה כאחת הן קדישין ומתקדשין. ובברייתא שבבבלי (יומא י"ב ב' ומקבילות): כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך עבודתן מחנכתן. ועיין שמו"ר פט"ו סי' כ"ד. נמצאנו למדים שלשיטת בני א"י קיימות שלש מדרגות בשמוש בכלים: כלים שעשה משה בעצמו, כלים שפינו לתוכן מכלים שעשה משה, וכלים שמתחנכים בעבודה. וכל זמן שקיימים כלים שעשה משה הם קודמים.

48-10. משנגנז ארון, נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה וכו'. וכ"ה בד ובס' מגילת סתרים שנביא להלן. ועיין לעיל יומא פ"ב (כי"ע פ"ג), עמ' 238 ובמסורת התוספתא שם. ועיין לעיל ח"ד, עמ' 773. ובמכילתא בשלח, ויסע פ"ה, עמ' 172: וזה אחד מן הדברים שאליהו עתיד להעמיד לישראל, צלוחית המן, וצלוחית של מי נדה וצלוחית של שמן המשחה, ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו וכו'. ובכי"ע בשינויים קלים. אבל כלפנינו גם בס' מגילת סתרים לר"ן (הוצ' ר"ש אברמסון בספרו רב נסים גאון, עמ' 359) בשם תוספתא ביומא ובסוטה.

512-13. כולם היו בבית קדש הקדשים וכו'. וכ"ה בס' מגילת סתרים הנ"ל, לעיל יומא הנ"ל, ועיין מ"ש לעיל ח"ד, עמ' 773, שורה 119. ועיין בבלי יומא כ"א ב', שהש"ר פ"ח, ג', במ"ר פט"ו, י', תנחומא בהעלותך סוף סי' ו' (בובר סוף סי' י"א).

613-14. ומשנגנז ארון נגנזו עמו דברים. בד: נגנז עמ' דבריה. ובס' מגילת סתרים הנ"ל, וכן במקבילות חסרה המלה "דברים", ונראה שצ"ל: דברות, וכן, כנראה, הגיה במנחת בכורים. וכן להלן בסמוך "ואין דבר אלא דברות שבו". וכן באבות דר"ן נו"א פמ"א: ארון ושברי לוחות שבו. ועיין ר"מ רפ"ד מה' בית הבחירה.

714. ומי גנזו, יאשיהו המלך גנזו וכו'. ס' מגילת סתרים הנ"ל. ועיין בסדר עולם רבה פכ"ד, הוצ' רטנר, עמ' 108, ירושלמי שקלים פ"ו ה"א, מ"ט ע"ג, כאן פ"ח ה"ג, כ"ב ע"ג, בבלי יומא נ"ב ב', הוריות י"ב א', כריתות ה' ב', ברייתא דמלאכת המשכן פ"ז, הוצ' רמא"ש, עמ' 49. ובכי"ע: וכיון שבא יאשיה גנז את הארון וצנצנת המן וצנצנת שמן המשחה ומקלו של אהרן וארגז, שנ' ויאמר ללוים המבינים וכו'. ועיין ר"מ רפ"ד מה' בית הבחירה הנ"ל.

817. פיקד ללוים וגנזוהו וכו'. וכ"ה בס' מגילת סתרים הנ"ל, וכן בד (אלא ששם: פקד).

926-27. ר' ליעזר אומ' ארון גלה לבבל וכו'. כל הברייתא עד סופה לעיל שקלים ספ"ב, עמ' 212, ועיין מש"ש ח"ד, עמ' 697 ואילך, ועיין מ"ש לעיל, שורה 1–2, ד"ה ונראה.