תוספתא כפשוטה על סוטה יג:ב

137-39. משחרב בית המקדש הראשון, בטלה מלוכה מבית דוד, ובטלו אורים ותומים ופסקו ערי מגרש. בבלי כאן מ"ח ב' בשינוי סדר. ועיין בהגהות הרש"ש שם שתמה למה פסקו "ערי לוים שהטעינן הכתוב מגרשות" ועיין בח"ד. ובסע"ר רפ"ל: ומשיב את ישראל איש לעירו ולאחוזתו. ושמא הטעם הוא הואיל ולא שבו כל ישראל בימי בית שני, ואין מפרישים ערי לויים אלא ע"פ גורל ומלך ואורים ותומים 4 עיין יהושע כ"א, א', שנזכרו שם אלעזר הכהן ויהושע. ולהלן שם (פסוק ג'): ויתנו בני ישראל ללוים מנחלתם אל פי ה', והיינו אורים ותומים, עיין ירושלמי יומא פ"ד ה"א, מ"א ע"ב, ובבלי ב"ב קכ"ב א'. ומכיוון שבטלה מלוכה מבית דוד ובטלו אורים ותומים, ממילא פסקו ערי מגרש. והגרי"פ פערלא בפירושו לסה"מ לרס"ג ח"ג, רי"ב ע"ב, ד"ה וראיתי, העלה לשיטת הר"א הזקן והרשב"ג שפרשת ערי מקלט ללויים לא נאמרה אלא לשעתה ואינה נוהגת לדורות כלל. ולפלא שלא העיר על הברייתא שלנו. ואשר לבטול אורים ותומים, אמרו במשנתנו פ"ט מי"ב: משמתו נביאים הראשונים, בטלו אורים ותומים. ובפיסקא שבירושלמי שם רהי"ד, כ"ד ע"ב: פסקו אורים ותומים, וכ"ה בברייתא שבבבלי הנ"ל, ועיין ירושלמי תענית פ"ב ה"א, ס"ה ע"א, מכות ספ"ב, ל"ב ע"א, הוריות פ"ג ה"ג, מ"ז ע"ג, בבלי יומא כ"א ב', שהש"ר פ"ח, ג', במ"ר פט"ו, י', תנחומא בהעלותך סוף סי' ו' (בובר סוף סי' י"א). ועיין ירושלמי קידושין פ"ד ה"א, ס"ה ע"ב. ובמהותן של אורים ותומים נחלקו הראשונים: לשיטת הר"מ ברפ"ד מה' בית הבחירה אורים ותומים הן אבני החושן, ובטלו אורים ותומים פירושו שאבני החושן לא היו פועלים, ולא היו משיבין לנשאלין בהן, מפני שבטלה רוח הקודש, ואין נשאלין אלא לכהן ששכינה שרוייה עליו ומדבר ברוה"ק. עיין בפ"י מה' כלי המקדש ה"י והי"א. ולשיטתו לא היה חסר כלום בגוף החושן, ובלי חושן הרי אי אפשר לשמש שלא יהא מחוסר בגדים. וכ"ה שיטת התוספות ביומא כ"א סע"ב. וכן משמע מרהיטת דברי הבבלי כאן (מ"ח ב'): רב נחמן אמר בימי דוד זימנין סליק וזימנין לא סליק (כלומר, בימי דוד לא בטל לגמרי), אלא פעמים עלה ופעל וכו'. וכן מסתבר שאף אחרי הנביאים הראשונים לא חסר מגוף החושן כלום. אבל בהשגות הראב"ד רפ"ד כתב: והלא אורים ותומים ורוה הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני, ולדבריו אינו אלא אחד, וחיסור בגדים שאמר אינו כלום, שאינו מחשבון הבגדים. וסובר הראב"ד שאורים ותומים הוא שם המפורש שנתון בתוך החושן, ואף אם חסר השם מתוך החושן אינו מחוסר בגדים. וכ"ה (כלומר, שאורים ותומים הוא השם, או שמות, שבתוך החושן), גם שיטת רש"י, הרשב"ם, הרמב"ן, רמזי בעל הטורים ועוד בשמות כ"ח, ל'. ועיין גם בתרגום יונתן שם. וכבר אמרו שפשוטו של דבר הוא כשיטת הר"מ והתוספות, כמו שמשמע מן הגמרא, ולא החסירו שום דבר מן החושן, ואשר לקושיית הראב"ד, מסתבר שרוח הקודש שהזכירה הברייתא שביומא כוונתה שסרה רוח הקודש אפילו מן הנביאים, כמו שפירש בהר המריה ברפ"ד מה' בית הבחירה. ועיין גם במרכבת המשנה שם. וכן מעיד יוסיפוס בקדמוניות ס"ג 218, שכה"ג היה לבוש בחושן בזמנו אלא שאבניו הפסיקו מלהזהיר (ἐπαύσατο...λάμπειν) מאתים שנה לפני שכתב את ספרו. והנה על הזמן שהפסיקו מלהזהיר אין אנו שומעים לו, מפני שכתב ע"פ השמועה, אבל בוודאי שנאמן להעיד על מה שראה (בשעה שאינו נוגע בדבר כלל). ולא עלה על דעת שום אדם לומר שבבית שני חסר החושן ואבניו. ואנו מעירים על כך, מפני שבאגרת אריסטיאס סי' צ"ז מעיד שראה את כה"ג מלובש בחושן ואבני החושן. ובהוצאה המדעית (הוצ' מ. הדס, ניו־יורק 1951) של אגרת אריסטיאס, עמ' 138, מעיר העורך שכל הציור של אריסטיאס הוא פרי דמיון, שהרי בבית שני חסרו אורים ותומים, ולא היה שם חושן!

242-43. כאדם שאומ' לחבירו עד שיחיו מתים וכו'. בבלי מ"ח ב' הנ"ל, ירושלמי קידושין פ"ד ה"א, ס"ה ע"ב. ועיין רש"י כתובות כ"ד ב', ד"ה עד עמוד, ובהגהות הב"ח שם. והפירוש בפסוק בעזרא היה ידוע להם, ולפיכך נסתייעו בו. ועיין הגירסא בבבלי כאן.