תוספתא כפשוטה על סוטה יג:ט

1117-118. מעוררין אלו הלוים, שאומ' על הדוכן עורה למה תישן ה' וכו'. כ"ה ("הלוים") בד ובכי"ע, ובכי"ו בטעות: "שהלוים". והברייתא מפרשת את משנתנו פ"ט מ"י (ומקבילה במשנה סוף מע"ש): יוחנן כהן גדול וכו', אף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין וכו'. ומפרשת התוספתא שהכוונה ללויים שהיו אומרים בבוקר: עורה למה תישן ה', הקיצה אל תזנח לנצח (תהלים מ"ד, כ"ד). ובבבלי מ"ח א': מאי מעוררים, אמר רחבה בכל יום שהיו עומדים לוים על דוכן ואומרים עורה למה תישן ה' . ובירושלמי פ"ט הי"א, כ"ד ע"א (וסוף מע"ש): את המעוררין. אותן שהיו אומרין עורה למה תישן ה' וכו'. ועיין במחרש"א כאן ובתוספות חדשים במשניות סוף מע"ש. ובספרי יוונית ויוונות, עמ' 255 ואילך, ביארתי שיוחנן כה"ג לא נתכון אלא לבטל את קריאתו בבקר בבית המקדש, שכן נהגו הגויים באותם המקדשים שהיו סגורים בלילה, והיו מתחילים את עבודתם במזמור "עורה בשלום", עיי"ש, ובטל מנהג זה כשם שבטל את הנוקפים, עיין מ"ש להלן.

2119-120. אמ' להן רבן יוחנן בן זכיי, וכי יש שינה לפניו וכו'. וכ"ה ("רבן יוחנן בן זכאי") גם בד, אבל בכי"ע ליתא, והכוונה איפוא ליוחנן כהן גדול, וכן משמע מלשון הבבלי והירושלמי הנ"ל, ורבן יוחנן בן זכאי בזמן יוחנן כהן גדול עדיין לא נולד. ועיין גירסת כי"ע להלן בסיפא. ונראה שהכוונה לרבן יוחנן בן זכיי שבאר את פירוש הכתוב עצמו לתלמידיו, וכן מסתבר, שיוחנן כה"ג לא ירד לבאר את הכתובים ללויים. ובכי"ע: אלא כשישראל שרויין בצרה, ואומות העולם שרויין בשלוה, אומרין עורה למה תישן ה' . ולפי גירסא זו יש כאן הוספת התנא לדברי יוחנן כה"ג, והלויים היו אומרים מזמור זה לפני נצחון החשמונאים כשישראל היו שרויין בצרה.