תוספתא כפשוטה על סוטה יד:ג

17-9. משרבו בעלי הנאה, בא חרון אף לעולם, ובטל כבוד תורה. וכ"ה בד. ובכי"ע: בטלה כבוד תורה ונתקלקל הדין. ובבבלי מ"ז ב': נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוה בעולם, ועיי"ש מ"א ב'. ועיין חידושי אגדות למהרש"א סנהדרין כ"ו רע"ב. ועיין להלן בסמוך.

29-12. משרבו לוחשי לחישות בבית דין, נתעוותו המעשים, ונתקלקלו הדינין, ופסקה השכינה מישראל. וכע"ז בד. ועיין מ"ש לעיל בסמוך. ובכי"ע: משרבו לוחשי לחישות בדין , בא חרון אף לעולם, ונסתלקה שכינה מישר'. וכנראה שהגי' בכי"ע היא ע"פ הבבלי מ"ז ב'. ופירש"י: לוחשי לחישות. עורכי הדיינין ומתלחשים עם הדיינים וכו'. ובמאירי עמ' קכ"ב: שמתלחשים היאך נעשה דבר פלוני והיאך נסתיר עצה פלונית. ולולא דבריהם ז"ל אולי היה אפשר לפרש "לוחשי לחישות" כברוב המקומות, והיינו הולכי רכיל, עיין ר"ח פסחים נ"ז א'. והכוונה ללוחשי לחישות בדין, שהולכים רכיל ומגלים סוד מי חייב ומי זיכה, עיין במשנת סנהדרין פ"ג מ"ז, בבלי שם ל' א', ל"א א'. וכבר אמרו בדב"ר כי תצא י"ד: ע"י שהיה ביניכם לשון הרע סלקתי את שכינתי מביניכם וכו'. ועיין ירושלמי פיאה פ"א ה"א ט"ז ע"א ומקבילות. ופשיטא שע"י כך נתעוותו המעשים ונתקלקלו הדינין שהדיינים היו מפחדים מפני התקיפים ובעלי זרוע, שלא ייגלה להם מי חייב אותם. והולכי רכיל בבית דין כאילו דברו לה"ר על השכינה כביכול, משום אלקים נצב בעדת אל (תהלים פ"ב, א'), עיין בבלי שם. ועיין מ"ש להלן, שורה 16–18, ד"ה ובאסתר רבה.