תוספתא כפשוטה על סוטה ב:ט

144-45. האיש מעטף, ומספר, ואין האשה מעטפת, ומספרת. בכי"ע: האיש נעטף ומספרת 38 צ"ל: ומספר. ואין האשה נעטפת ומספרת. ובקג"נ: ונעטף ונספר, ואין האשה מתעטפת ונספרת. וכן בתוספות הנ"ל: ונעטף ומספר, ואין האשה נעטפת ומספרת. אבל בד: האיש מעטף ומספר, והאשה מעטפת ואין מספרת. ועיין גי' כי"ו בבבא הסמוכה. וקרוב מאד שצ"ל בכי"ע, בקג"נ ולפנינו: האיש מעטף ו[אין] מספר, ואין האשה מעטפת ומספרת, כלומר האיש מתעטף בצרעת ואין מספר, ומגדל פרע, ואין האשה מעטפת, ומספרת ואינה מגדלת פרע, כעין הגהת הר"ש טרויב בהערותיו לבה"ג ה' יבמות, עמ' 99, הערה ה', עיין מ"ש על כל הברייתא לעיל ח"ב (בכורים), סוף עמ' 838 ואילך. וביחס לגידול פרע במצורע, עיין מ"ש בהקדמתי לכתבי מכון הערי פישעל, עמ' 11 ואילך, בשם סה"מ להר"מ עשין קי"ב, ותשה"ג גיאוניקה ח"ב, עמ' 38.

245-46. וחכמים אומ' מעטפת, ואין מספרת. בבא זו ליתא בשום נוסח (לרבות קג"נ), ונראה שהיה כתוב: והא' (= והאשה) מעטפת וכו', והיא נוסחא אחרת כגי' ד' לעיל, והסופרים פתרו "והא' " (וחא'): וחכמים אומרים.

346. האיש נמכר ונשנה, ואין האשה וכו'. כל המפרשים פירשוה בנמכר בעל כרחו בגניבתו, ומדברים בשגנב משני בני אדם, כירושלמי כאן ספ"ג, י"ט ע"ב, ובבלי קידושין י"ח א', מה שאין כן האשה שאינה נמכרת ע"י אביה ונשנית, כמפורש במכילתא משפטים פ"ג, עמ' 256, ספרי ראה פיס' קי"ח, עמ' 177, בבלי קידושין י"ח א', והוא כדעת ר' יוסי הגלילי במכילתא הנ"ל ור"ש במכילתא דרשב"י כ"א, ז', הוצ' אפשטין-מלמד, סוף עמ' 165, בירושלמי שם פ"א ה"ב, נ"ט ע"ג, ובבבלי י"ח א'. אבל החכמים במכילתא דרשב"י ובירושלמי ובבבלי הנ"ל חולקים, וכן במס' עבדים פ"א ה"ה. ועיין במכילתא משפטים פי"ג, עמ' 294, ובהערות הרח"ש הורוביץ שם, ומ"ש ידידי הגרמ"מ כשר בתו"ש משפטים פכ"ב, עמ' י"א, הערות כ"ג-כ"ה. ולפי פשוטו הכוונה כאן שהאיש המוכר את עצמו נמכר ונשנה, כבבלי קידושין י"ח א': הדר אזיל מזבן נפשיה, ועיין לעיל שם י"ד ב'. אבל האב (והוא דומיא דמוכר עצמו, שהרי לבתו הקטנה אין דעת) אינו מוכר ושונה, כבמקורות שהבאנו לעיל. והברייתא בספרי ראה פי' קי"ח הנ"ל מדברת בעבד סתם בין במוכר עצמו ובין במכרוהו ב"ד, ולפיכך הקשו בבבלי קידושין י"ח א', והרי גם בעבד יש מציאות שאינו נמכר ונשנה (במכרוהו ב"ד), וכן הקשו שם למה אין פודין עבד בעל כרחו (במוכר עצמו).

446-47. האיש נמכר עבד עברי, ואין האשה נמכרת עבד עברי. כלומר, אין האשה נמכרת בגניבתה, כמפורש במשנתנו ספ"ג, וכן במכילתא משפטים פ"ג, עמ' 255, מכילתא דרשב"י, הוצ' אפשטין-מלמד, עמ' 164, 190, 193, בבלי כאן כ"ג ב'. וכן אינה מוכרת את עצמה, כמפורש במכילתא משפטים פ"ג, עמ' 255, שם פ"ז, עמ' 272 (שאע"פ שקטנה אמה אין גדולה אמה), מכילתא דרשב"י הנ"ל, עמ' 164, ועיין מ"ש לעיל ח"ב (בכורים), עמ' 844, ובהערה 52 שם. ובתוספות ב"מ י"ב ב', ד"ה מאי: דהיא נמי אינה יכולה למכור עצמה אחרי כן, כדאיתא בספרי , וכוונתם למכילתא הנ"ל, עיין בחי' הרשב"א והריטב"א לגיטין ס"ד ב' ועוד, ומ"ש הגרמ"מ כשר בספרו הרמב"ם ומכילתא דרשב"י, עמ' קמ"ב, שציינתי לעיל ח"ב הנ"ל, ומ"ש בתו"ש חי"ז, משפטים פכ"א, מילואים, עמ' רמ"ו.

547. [האיש נרצע, ואין האש' נרצעת]. כ"ה בד, ובכי"ו חסרה בבא זו. ובכי"ע בשינוי סדר: ואין האשה נמכרת ונשנית. האיש נרצע ואין האשה נרצעת. האיש נמכר לעבד עברי ואין האשה נמכרת לעבד עברי. האיש קונה עבד עברי וכו'. ובקג"נ: ואין האשה נמכרת ונשנת. האיש נרצע ונמכר.... 39 משרידי האותיות עדיין אפשר לראות שהיה כתוב שם: לעבד עברי, וקונה עבד. עברי ואין האשה מוכרת ונרצעת וקונה. ובתוספות כ"ג ב', ד"ה מה, בשם התוספתא: ואין האשה נרצעת ונמכרת וקונה, כסדר שבכי"ע (וכי"ו?). ועיין מ"ש להלן הערה 43. ולעצם העניין דרשו בספרי ראה סוף פיסקא קכ"ב, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 181: ואם אמור יאמר העבד (שמות כ"א, ה'). העבד ולא האמה. וכן במכילתא דרשב"י לפסוק זה, סוף עמ' 162, ובבבלי קידושין ט"ו א', י"ז ב'. ולעיל בבבלי שם ט"ו א': אזנו ולא אזנה. ועיין במכילתא דר' ישמעאל משפטים פ"ג, עמ' 255. ועיין רשב"א קידושין ט"ו א' ומ"ש בתוספות כאן כ"ג ב', ד"ה מה.

647-48. האיש קונה עבד עברי ואין האשה קונה עבד עברי. ופירשו כל המפרשים שזו היא ההלכה שהובאה בברייתא בבבלי ב"מ ע"א א', ופירשו שם: אשה לאו אורח ארעא (פרש"י: שהוא מתייחד עמה), כלומר, משום חשד. ולפ"ז אין הלכה זו דומה לשאר ההלכות שנשנו כאן, שבכולן (אינה נמכרת ונשנית, אינה נמכרת עבד עברי) 40 עיין מ"ש בפירוש הבבות לעיל. אין המכירה חלה כלל, 41 עיין במאירי ספ"ג, סד"ה האיש מקדש. וכאן אין כאן אלא איסור דרבנן, ואם מכרו ב"ד לאפיטרופוס שלה עבד עברי קנוי (כפסק הר"מ בפ"ט מה' עבדים ה"ו, לעניין עבד כנעני), וחייבת בהענקה. 42 עיין בס' החינוך מצוה תפ"ב ומ"ש ר"י דמשק בהוצאה החדשה של ס' החינוך עם פי' מנחת חינוך בסוף הספר מ"ז ע"ב, ומ"ש במנחת סולת להגרד"צ זעהמאן למצוה מ"ב שם. אבל בשני דפוסי וויניציאה הראשונים לא נזכר כלל שמצות הענקה נוהגת בזכרים ובנקבות, והדברים שם עונים על הלואה לפני זמן השמיטה, ולא על הענקה שנמנית שם במצוה תפ"ד. והרי במצוה מ"ב כתב במפורש (בכל ההוצאות): ונוהגת מצוה זו בזכרים אבל לא בנקבות שאין האשה קונה עבד עברי. ועיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה ובמס' עבדים. ונראה יותר לפרש שהכוונה שאין האשה קונה אמה העבריה, דוגמת הבבא שלעיל "ואין האשה נמכרת עבד עברי" שכוונתה "אמה העבריה". 43 עיין מ"ש בפירושה לעיל במקומה. ובכי"ע נשנו שתי ההלכות ברציפות: האיש נמכר לעבד עברי. ואין האשה נמכרת לעבד עברי . האיש קונה עבד עבדי, ואין האשה קונה עבד עברי . ושמא אף בכי"ו כן, שהרי אפשר שההשלמה צריכה להיות לעיל כמו בכי"ע. ובתוספות כ"ג ב'. ד"ה מה: ואין האשה נרצעת ונמכרת וקונה . ובקנ"נ בשינוי סדר: ואין האשה מוכרת ונרצעת וקונה. והכוונה שאינה קונה אמה העבריה. ובמנחת חינוך מצוה מ"ג כתב: ונ"ל פשוט דיכולה להמכר ג"כ לאשה, דהא דאשה אינה קונה עבד עברי הוא מפני החשד, אבל אמה למה לא תקנה? ולא מצאתי בשום מקום היפך זה, וזה פשוט אצלי, ואי דאינה ראוייה לייעוד וכו' ראויה ליעוד לבנה אם הוא הבן עושה אותה שליח וכו', עיי"ש. וכן תפס הגאון ר' נח"צ ברלין בס' מעיין החכמה כדבר פשוט, עיין בהשלמה על ספר מנחת חינוך הנ"ל, כ"ה ע"ב, מצוה תפ"ב, וכ"ה בשו"ת אור שמח ירושלים תשכ"ז, סי' מ"א. ברם בחי' הרד"ל לקידושין י"ט ב' נטה לפסוק שאין אשה קונה אמה עבריה, וכן מסתבר, עיי"ש, והוא כתוספתא שלפנינו לפי פירושנו. ובמס' עבדים פ"ב ה"ד: השלים את שניו לא ישלחנו ריקם וכו', הענק תעניק לו וכו', אחד איש ואחד אשה, אלא שהאיש קונה עבד עברי, ואין האשה קונה עבד עברי. וברור שניסח ע"פ התוספתא כאן, והכוונה היא שאחד איש ואחד אשה חייבים בהענקה, אלא שלמעשה אין אשה קונה עבד עברי, שהרי ב"ד לא ימכרו עבד עברי לאשה (מפני החשד), ומוכר עצמו אין מעניקים לו. ואשה אינה קונה אמה העבריה, וממילא למעשה אין הענקה נוהגת באשה, אבל מן התורה חייבת בהענקה אם מכרו לה עבד עברי. ופשיטא שיש לחלוק על פירושי ולפרש שאין האשה קונה עבד עברי, ולפיכך אין הענקה אלא אם קנתה אמה העבריה, וכשיטת האחרונים שאשה קונה אמה עבריה כשיש לה בנים.