תוספתא כפשוטה על סוטה ה:יא

172-74. המקדש את האשה מפני שהוא בוש מאביה, מאחיה וכו'. במנוה"מ הוצ' ענעלאו ח"ד, עמ' 44: וגרסינן במדרש כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תעקר (צפני' ב', ד'), ר"ל הנושא אשה שקרובותיה עזים ואלמים, וכוונתו להתחזק בהם על הבריות, ולבסוף אם יסתלק מהם כוהם יסתלק גם הוא מן האשה, שנא' עזובה תהיה וכו' עיי"ש. ועיין גם במנוה"מ לר"י אבוהב, הוצ' פריס חורב, עמ' 362. ואף שהלשון מוכיחה שאין כאן "מדרש", אבל בוודאי יש כאן דרשן קדמון שבסס את דבריו על התוספתא כאן.

277-79. היה ר' מאיר אומ' הנושא אשה שאינה הוגנת לו עובר משם חמשה לאוין, משם בל תקום וכו'. מסורת זו מתאימה למשנת נדרים פ"ט מ"ד: ועוד אמר ר' מאיר פותחין לו מן הכתוב שבתורה, ואומרים לו אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ועל לא תטור ועל לא תשנא את אחיך בלבבך, ואהבת לרעך כמוך, וחי אחיך עמך וכו'. והם הם הלאוין המנויים בתוספתא כאן, ולאווין לאו דווקא. ובאבות דר"ן פכ"ו, הוצ' רש"ז שכטר, מ"ב רע"א: ר' עקיבא אומר כל הנושא אשה שאינה מהוגנת לו עובר משום חמשה לאוין וכו', כלפנינו. ובמנוה"מ הוצ' ענעלאו ח"ד, עמ' 44: וגרסי' באבות דר"ן ר' עקיבא אומר כל הנושא אשה שאינה הגונה לו עובר על שני מצות עשה, ועל שני מצות לא תעשה. א'. לא תקום ולא תטור (מונה אותם לאו אחד). ב'. לא תשנא את אחיך בלבבך. ושני מצות עשה. א'. ואהבת לרעך כמוך. ב'. וחי אחיך עמך. נמצא עובר על ארבע מצות אלו. וגירסא "מתוקנת" היא, והנכון כלפנינו. וכן בחי' הרמב"ן לגיטין כ"ו ב', ד"ה ה"נ: לפי שאין שום אדם עשוי לכתוב גט לארוסה ואח"כ ישאנה. שעובר בה' לאווין . ולנכון העירו במאסף "הפלס" ש"ג, עמ' 92, שהרמב"ן כיוון לברייתא שלפנינו, שאם ישא את הארוסה אחרי שכתב לה גט יבוא לעבור בחמשה לאווין. ועיין גם בספרי שופטים פיס' קפ"ו, הוצ' ר"א פינקלשטין, עמ' 226, ולהלן שם, כי תצא פיס' רל"ה, עמ' 267.

383-84. ולא עוד אלא שמבטל פריה ורביה מן העולם. באבות דר"ן הנ"ל: מתוך ששונא אותה רוצה הוא שתמות ונמצא מבטל פריה ורביה מן העולם. וכנראה שמטעם זה התיר ר"ע לגרש את אשתו אם מצא אחרת נאה הימנה, משום שמוטב שיגרשנה מאשר שיחזיקנה ויבואו לו הרהורים "והלואי שתמות". ועיין דא"ר פי"א, הוצ' היגער, עמ' 313.