תוספתא כפשוטה על סוטה ה:ט

140-41. היה ר' מאיר או' כשם שדיעות במאכל וכו'. כל הברייתא בירושלמי פ"א ה"ז, י"ז ע"א, ובבלי גיטין צ' א', ובמ"ר פ"ט, י"ב. ובבבלי לא נשנו אלא שלש דעות, עיין להלן. אבל במקורות חז"ל רגיל יותר המספר ארבע בהנהגות ובמדות.

241-42. כך דיעות בנשים. וכ"ה בד, בכי"ע ובבבלי הנ"ל. אבל בירושלמי ובמ"ר הנ"ל, ובבבלי הנ"ל בכמה כי"י (עיין בהוצ' רמ"ש פלדבלום) ובראשונים: באנשים .

342-44. יש לך אדם שהזבוב עובר על גבי כוסו, מניחו ואין טועמו, זה חלק רע בנשים וכו'. וכע"ז בד. ובכי"ע: שהזבוב נופל בכוסו וכו', ועיין להלן. ובירושלמי הנ"ל: או יש לך אדם שפורח זבוב על גבי כוסו והוא נוטלו ושופכו ואינו טועמו, זה חלק רע באנשים וכו'. וכע"ז גם במדרש במ"ר הנ"ל. ובבבלי חסרה בבא זו. וכנראה שהנכון הוא כגי' שלנו בתוספתא, והכוונה שאין לו לאדם אמתלא כלל לחשוד באשתו, והוא מתאנה לה כדי לגרשה. ואשר ל"חלק רע" הרי פירושו תלוי בגירסאות: לפי גירסת התוספתא פירושו "גורל רע", "נחלה רעה", כבמשנת אבות פ"ה מי"ב, כלומר, חלק רע בנשים. ולפי גירסת הירושלמי והמדרש ("באנשים") פירושו "מדה רעה", בניגוד ל"חלק טוב" המנוי במדות הדיינים (בירושלמי סנהדרין פ"א ז', י"ט ע"ג). ובתפלה: שתתן לי לב טוב, חלק טוב (ירוש' ברכות פ"ד ה"ב, ז' ע"ד). ועיין מ"ש על כ"ז בספרי יוונית ויוונות בא"י, סוף עמ' 55 ואילך, ובעמ' 56 שם, הערה 53.

445-46. יש לך אדם שהזבוב שוכן בתוך כוסו, זורקו, ואין שותהו וכו'. וכ"ה בד. ובירושלמי הנ"ל: ויש לך אדם זבוב שוכן על כוסו והוא נוטלו (כלומר, את הזבוב) ומניחו (כלומר, את הכוס) כמות שהוא וכו'. וכע"ז גם במדרש במ"ר הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו, ואינו שותהו וכו'. ובכי"ע כאן בטעות: שהזבוב עובר על גבי כוסו שופכו ואינו טועמו וכו', וכנראה שנתחלפו שם השורות, ותאור זה שייך למדה ראשונה, עיין מ"ש לעיל בסמוך (גבי חלק רע). והנכון כלפנינו, והיינו אדם שזבוב שכן בתוך כוסו (או על גבי כוסו), ועדיין לא נגע כלל במשקה, והוא משל למצב שאין אשתו אשמה כלל, והיא מדברת עם שכניה וקרוביה, והוא מוחה בה (זורק את הזבוב), ומ"מ פורש ממנה.

546-48. כגון פפוס בן יהודה שנעל דלת בפני אשתו, ויצא. וכ"ה בד. וכע"ז בבבלי הנ"ל. וכן בכי"ע ובירושלמי הנ"ל (אלא שבשניהם חסרה המלה "ויצא"). ברם במדרש הנ"ל: זה יהודה בן פפוס שנעל את הדלת בפני אשתו. וכן אמרו בירושלמי קידושין (פ"ד ה"ד, ס"ו ע"א, בד"ו ס"ה ע"ד): ולא כיהודה בן פפוס שנועל דלת בפני אשתו. ונראה שזהו יהודה בן פפוס שנזכר בירושלמי ברכות ספ"ב ה' ע"ד, ובמקבילה בב"ב פ"ה ה"ד, ט"ו ע"א. ונקטו דוגמא של חבר עצבני והששן שמא לא יצא ידי ההלכה. וכן אמרו עליו בירושלמי שם שעשה את עצמו יחיד וההמיר נגד המקובל בהלכה. ונראה שאף כאן נהג כן, והחמיר על עצמו ופרש מאשתו, ולא עוד אלא שנעל בפניה אחרי שיצא, כדי שלא תדבר אפילו עם שכניה וקרוביה. ולפיכך אמרו לו (ירושלמי כאן וקידושין פ"ד הנ"ל): נהיגין הוון אבהתך עבדין כן, כלומר, וכי אבותיך גם כן נהגו כמותך, ולמה אתה מחמיר נגד מנהג אבותיך. ובירושלמי ברכות הנ"ל אמרו על כגון דא: ובלחוד דלא יבזה חורנין, כלומר, שלא יראה בהנהגתו שאחרים שאינם נוהגים כמותו אינם יראי שמים כמותו, ואף כאן נראה כמבזה את אבותיו. והגירסא פפוס בן יהודה היא תיקון ע"פ הבבלי. תדע לך שהוא כן שבכפו"פ פמ"ד וביוחסין (שהעיר עליהם באהצו"י ברכות במקומו) מעתיקים מירושלמי ברכות "פפוס בן יהודה", והרי הגירסא שלפנינו "יהודה בן פפוס" מקויימת גם ע"י כי"ר בברכות וע"י המקבילה בירושלמי ב"ב, וכן מעתיק מן הירושלמי בס' יחוסי תו"א כת"י ערך ר' יהודה בן נקוסא. ואף במדרש במ"ר כ"י אוקספורד גורס: פפוס בן יהודה, והוא תיקון ע"פ הבבלי והשם הרגיל יותר, עיין בבלי ברכות ס"א ב' ושבת ק"ד ב' בדפוסים עתיקים וכתי"י. ועיין רש"י גיטין צ' סע"א, ובתוספות שבת הנ"ל.

648-49. שהזבוב נופל בתוך כוסו, זורקו, ושותהו וכו'. כלומר, אם רואה את אשתו מדברת יותר מדאי מוכיח אותה (זורק את הזבוב) ואינו פורש מאשתו ומניחה לדבר עם שכיניה וכו'.

751. עם שכיניה ועם קרובותיה, ומניחה. וכ"ה בד. ובכי"ע: שמניח את אשתו לדבר עם אחיה ושכיניה. ובירושלמי הנ"ל: עם שכניה ועם קרוביה (וחסר שם "ומניחה"). וכן במדרש במ"ר הנ"ל: עם שכניה ועם קרוביה ומניחה. ובבבלי הנ"ל: עם אחיה וקרוביה ומניחה, ובכי"י שם: עם אחיה ועם שכיניה ועם קרוביה ומניחה. וכ"ה גם בה"ג ד"ב, עמ' 338. ועיין מ"ש במחברתי "ספרי זוטא", עמ' 65, ואין שום הבדל בין א"י לבבל, ואין שום צורך להשמיענו שמקנאין ע"י שכן. והעיקר הוא כפשוטו שאף שכן יכול לקנא שלא תסתר, והיא הלכה שאינה מתאימה לשאר מקורות חז"ל, כמו שמצוי בס"ז.

852-53. שהזבוב נופל בתוך תמחוי שלו. וכ"ה בד ובכי"ע. וכע"ז בבבלי הנ"ל בכל הנוסחאות. ובירושלמי ובמדרש במ"ר הנ"ל: זבוב מת נופל (בירושלמי חסר "נופל") לתוך כוסו . והנוסחא שלפנינו יותר נוחה שהזבוב נמחה בתוך התבשיל, ואי אפשר להפרישו בלא חלק מן התבשיל, וזה חס על מקצת התבשיל.

953-54. נוטלו, מוצצו, וזורקו, ואוכל את מה שבתוכה וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: נוטלו ומוצצו ואוכל וכו', כלומר, נוטל את הזבוב ומוצץ ממנו את טעם התבשיל, ואוכל את שאר התבשיל שבתמחוי. ובירושלמי ובמ"ר הנ"ל: והוא נוטלו ומוצצו 19 המלה "ומוצצו" חסרה במדרש ד' קושטא. ובכי"א שם: זבוב נופל לתוך כוסו ונוטלו ומוצצו זה רשע וכו'. ושותיהו, ואף שם הכוונה כן שמוצץ מן הזבוב את המשקה שבכוס, ושותה מה שנשאר בכוס. ובבבלי: מוצצו ואוכלו.

1055. יוצאת וראשה פרוע וכו'. עיין מ"ש על כל הברייתא לעיל ח"ו (כתובות), עמ' 290 ואילך.

1159. מצוה לגרשה וכו'. ירושלמי, במ"ר ובבלי הנ"ל.

1261. וכת' קראו אחר וכו'. בד ובכי"ע, ובירושלמי ובמ"ר ובבבלי הנ"ל: הכתוב קראו אחר. וכן בספרי כי תצא פיס' ר"ע, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 290: אחר . כבר קראתו התורה אחר.

1364-65. אם לאו, לסוף שקוברתו. מקורות הנ"ל. וכן בספרי הנ"ל: הכתוב מבשרך שעתידה לקוברו.