תוספתא כפשוטה על סוטה ו:ט
תוספתא כפשוטה על סוטה · Tosefta Kifshutah on Sotah 6:9
Open in the reader →1156-157. דרש רבי עקיבא הרי הוא אומר בן אדם יושבי החרבות וכו'. ספרי ואתחנן פיס' ל"א הנ"ל. ובפירוש התפילות והברכות לר' יהודה בר' יקר ח"א, עמ' ט': וכן הוא בתוספות פרק ב' (צ"ל: ו') דסוטה ובספרי פרשת ואתחנן, בן אדם יושבי החרבות וכו'. ועיין בפירש"י והרד"ק ביחזקאל ל"ג, כ"ד. ובילקוט יחזקאל רמז שע"ג הובאה כל הברייתא בשם התוספתא.
2161-163. רבי נחמיה אומר ומה אברהם שלא היה לו אלא בן אחד וכו'. בכי"ע ובילקוט יחזקאל, הנ"ל: ר' יוסי הגלילי אומ' ומה אברהם שלא היה לו וכו'. וכן מסתבר יותר, שהקדים המסדר את דברי ר"י הגלילי לדברי ר' נחמיה, ובספרי לא נזכרה דעה זו. וברור שאף דעה זו בשיטת ר"ע היא שדורש את דברי יושבי החרבות לגנאי גמור.
3165-168. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומ' ומה אברהם שלא היה לו במי לתלות ירש את הארץ, אנו שיש לנו במי לתלו' וכו'. הכוונה סתומה. ולפי מקום הבבא כאן (שהיא לפני דברי ר' שמעון) משמע שאף הוא הולך בשיטת ר"ע ודורש לגנאי (עיין גם לעיל שו' 161–163). ואף בכי"ע ובילקוט נמצאת כאן בבא זו, אלא שהיא מיוחסת לר' נחמיה, עיין מ"ש לעיל בסמוך, ד"ה ר' נחמיה. ואף דעה זו לא נזכרה בספרי. ברם בכי"ע חזרו על בבא זו (בשם ר' נחמיה) להלן, אחרי דברי ר"ש, ומסתבר שאף הוא דורש כעין דברי ר"ש שיושבי החרבות לא סמכו על עבודה זרה, אלא טענו שק"ו הוא מאברהם שלא ירש את הארץ מאבותיו, ולא היה לו במי 15 בילקוט: במה (וכ"ה בכי"ע) להתלות וכו', והיא היא. לתלות, אנו שיכולים לתלות באברהם אינו דין שנירש את הארץ. ובכי"ע נתן הסופר בבבא הסמוכה נקודה לפני "ר' נחמיה" ואחרי "את הארץ" לסימן מחיקה, והוא מפני שחשב שלפניו כפילות מיותרת, אבל קרב לוודאי, שכאן היא כפילות, ומקום המאמר הוא אחרי דברי ר"ש.
4169-172. ואני אומר ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצות יחידות ירש את הארץ, אנו שנצטוינו על כל מצוות וכו'. בכי"ע: אלא על מצוה יחידית ירש את הארץ אנו שציוה אותנו מצוות הרבה וכו'. ובילקוט: אלא מצוה יחידה ירש את הארץ אנו שנצטוינו מצוות הרבה וכו'. וכן בספרי ואתחנן הנ"ל, הוצ' ר"א פינקלשטין, עמ' 50: ומה אכרהם שלא נצטווה אלא מצוה יחידית ירש וכו'. וכ"ה ברד"ק ליחזקאל ל"ג, כ"ד. וברש"י שם, וכן בריטב"א ר"ה י"ח א' ועוד: מצוה אחת (עיין בשנו"ס בספרי הנ"ל). והכוונה למצות מילה, שהרי על מצוות בני נח כבר נצטוו מקודם. ובכמה נוסחאות בספרי שם: מצוות יחידות , וכ"ה בפירוש ר"י בר' יקר הנ"ל, וכתב שם: פירוש, על שבע מצות ומילה.
5176-177. (ואת הארץ). ליתא בכי"ע ובילקוט יחזקאל והוא מיותר.
6177. זה אבר מן החי. בבבלי סנהדרין נ"ט א': בנפשו דמו לא תאכלו , זה אבר מן החי 16 וכ"ה גם בירושלמי מכות פ"ב בקטע מן הגניזה (נתפרסם בתרביץ שי"ז, עמ' 133) ונמצא גם בילקוט המכירי לישעיה ט', ז', עמ' 74 (עיין תרביץ שם, עמ' 130). וכו' לבלתי אכל הדם , זה דם מן החי. 17 כ"ה בהוצאות שלפנינו, אבל בכי"י ליתא, עיין דק"ס שם, עמ' 167, הערה ס'. ועיין סדר עולם פ"ה וספרי דברים פיס' ע"ו, עמ' 142. ועיין תו"כ קדושים ריש פרק ו', צ' ע"ב, ובבלי סנהדרין ס"ג א' ובגליון שם, ובמסורת התלמוד לתו"כ שם אות ו', ומש"ש בשם הפרי מגדים ליו"ד סי' כ"ז. ועיין שמ"א י"ד, ל"ב, ובפי' הרד"ק שם. ולפי פירושו שאכלו בחפזון יש לפרש שאכלו לפני שיצאה נפשה של בהמה, ושאול צוה אותם לשחוט "בזה" , כדי למהר שתצא נפשה.
7180-181. עמדתם על חרבכם, זו עינוי דין וגזל. בכי"ע ובילקוט יחזקאל: זה הדין וגזל. והרי בני נח נצטוו על הדינים והגזל, עיין להלן ע"ז פ"ט (כי"ע פ"ח) ה"ד, וסדר עולם פ"ה, הוצ' רטנר, י"ג ע"א, ובמקבילות.
8181-182. תועבה, זו משכב זכור. ויקרא י"ח, כ"ב.
9184-185. ומה שבע מצוות שנצטוו עליהן בני נח וכו'. המלה "שבע" חסרה בכי"ע ובילקוט הנ"ל. ועיין בסדר עולם פ"ה, הוצ' רטנר י"ב סע"ב, ובהערה כ' שם.