תוספתא כפשוטה על סוטה ז:כג

1251-252. ר' יהודה היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה, אבל מלחמת חובה הכל יוצא וכו'. במשנתנו ספ"ח: במה דברים אמורים במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצוה הכל יוצאים וכו', אמר ר' יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה, אבל במלחמת חובה הכל יוצאין וכו'. ודברי הת"ק הם בספרי שופטים פיס' קצ"ח ודברי ר' יהודה שם פיס' ק"צ וכלשון משנתנו. ובירושלמי ספ"ח נסמך ר' יוחנן על התוספתא כאן ואמר: משמעות ביניהן, 42 כלומר, משמעות שונים ביניהם, ואין הבדל למעשה בכך. וכלשון זו גם בירושלמי יומא פ"ה ה"ז, מ"ג רע"א. ובבבלי רגיל: משמעות דורשין ביניהן, וכן בירושלמי שבועות פ"ד ה"ו, ל"ד ע"א. ר' יהודה היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה וכו'. אמ' רב חסדא מחלוקת ביניהון. רבנין אמרין מלחמת מצוה, זו מלחמת דוד. מלחמת חובה, זו מלחמת יהושע. ר' יהודה היה קור' מלחמת מצוה , 43 כ"ה בכי"ר, וכן היתה הגירסא בשרי"ר. ובהוצאות שלפנינו בטעות: רשות. כגון אנן דאזלין עליהון, מלחמת חובה כגון דאתיין אינון עלינן. ושניהם נסמכים על לשון התוספתא, ולר' יוחנן אין כאן אלא שינוי במשמע, וכל אחד מסר בלשון ששמע מרבו, ומצוי במקורות סיגנון זה בשם ר' יהודה, עיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 2. ובבבלי מ"ד ב': א"ר יוחנן רשות דרבנן זו היא מצוה דר' יהודה, מצוה דרבנן זו היא חובה דר' יהודה. אמר רבא מלחמת יהושע לכבש דברי הכל חובה, מלחמת בית דוד לרווחה (כלומר, כיבוש יחיד שלא מארץ ישראל) דברי הכל רשות, כי פליגי למעוטי גוים דלא ליתי עליהו מר קרי לה מצוה, ומר קרי לה רשות. נפקא מינה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה. ובבבלי הפירוש ברור שהמחלוקת היא במלחמת מניעה, כלומר למעט את כח הגוים שלא יבואו עלינו, וכמו שבאר במאירי במקומו (הוצ' ר"א ליס, ק"ג רע"א): לא נחלקו אלא שנלחמים עם אויביהם מחמת שיראים מהם שיבאו עליהם, או שנודע להם שהם שמכינים עצמם לכך וכו', ולדעת ר' יהודה כל שלא באו רשות הוא, והעוסק בה אינו פטור מן המצוה. ועיין בשי"ק, ד"ה מלחמת רשות, שתמה על בעל כנה"ג שלא עמד על פשוטה של הסוגיא בבבלי. אבל באמת כן מבואר בפיה"מ להרמב"ם בהוצאות שלנו (וכ"ה גם בנוסח המאירי של פיה"מ להר"מ), והרב סמך על הפירוש הזה, שהרי בעל כנה"ג אומר שם בפירוש: ועוד שבפירוש המשנה כתב דאין הלכה כר' יהודה. ברם נוסחא משובשת נזדמנה להם לרבותינו הראשונים, עיין בפיה"מ הוצ' הר"י קאפח, עמ' רע"ב, הערה 12. ולפ"ז נראה שאף בירושלמי הפירוש כן שאנו הולכים עליהן מחמת יראה שלא יתנפלו עלינו, שאם לא כן, הרי אין מלחמת רשות כלל לר' יהודה, וקשה לומר שלרב חסדא יחלוק ר' יהודה גם על הלשון במשנת סנהדרין פ"א מ"ה. ועיין במה"פ במקומו, ד"ה ר"י, ובכנה"ג על הרמב"ם (בסוף חלק או"ח) הנ"ל. ועיין בס' מקביים א' ג', נ"ו.