תוספתא כפשוטה על סוטה ז:ג

129. אם אמ' איני נשבע פוטרין וכו'. בבלי שבועות ל"ט א' הנ"ל.

233-34. משביעי' אותו בשבועה האמורה בתורה וכו'. כ"ה בד, וכע"ז בכי"ע. ובכי"ו בטעות: משביעו אותו וכו'. ובבבלי שבועות ל"ח ב' הובאה בבא זו בשם "אמר רב יהודה אמר רב", ורצו לומר שהכוונה שמשביעים אותו בשם המיוחד, כמכילתא משפטים פט"ו, עמ' 300, להלן שם פט"ז, עמ' 304, ספרי נשא פיס' ט"ו, עמ' 20 (ועיין מכילתא משפטים פ"ה, עמ' 268, ובציונים של הרח"ש הורוביץ שם). ודחו שאפשר לפרש שהכוונה היא לשבועה בנקיטת חפץ, כשם שנשבע אליעזר לאברהם, עיי"ש.

335-36. אומ' לו הוי יודע שלא על תנאי שבלבך וכו'. בבלי הנ"ל, לעיל שם כ"ט א', נדרים כ"ה א'. ובירושלמי פ"ז ה"א, כ"א סע"ב (נדרים פ"ג סה"א, ל"ז ע"ד): דתני שבועת הדיינים כתניין שבלבינו, לא כתניים שבלבכם. א"ר יודן חזקה כתניין שבלבו הוא משביעו, ולמה הוא מתנה עמו, מפני ההדיוטות שלא יאמרו יש תניין בשבועות. ובבבלי נדרים הנ"ל (ושבועות כ"ט א') פירשו שהתנאי הוא שמא יערים מקודם ויקרא לחתיכות עץ מעות, או משום קניא דרבא וכדומה. אבל בא"י סברו שבכלל אין תנאי בשבועות ואינו יכול להתנות מתחילה, ולא להערים, ואף שאין כאן שבועת שקר, הרי יש כאן שבועת שוא, עיין מ"ש לעיל ח"ז (נדרים), עמ' 414 ואילך. ואף בעובדא כעין קניא דרבא, אפילו אם קפץ ונשבע (עיין תוספות שבועות כ"ט ב', ד"ה קניא), עובר משום שבועת שוא, עיין בפסיקתא רבתי כ"ב, הוצ' רמא"ש, קי"ג ע"א, ובהערה ס"ה שם, ובהערה נ"ה (קי"ב סע"ב). ועיין וי"ר פ"ו, ג', הוצ' ר"מ מרגליות ז"ל, עמ' קל"ב בשנו"ס.

437-38. אלא על תנאי שבלבבנו. בבבלי נדרים ושבועות הנ"ל: שלא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על דעתנו 3 בהוצאות שלנו בשבועות ל"ט א': על דעת המקום, והיא אשגרה מלמטה שם, עיין מ"ש להלן בפנים. ועל דעת ב"ד.

541. אלא על תנאי שבלבי. בד: שבלבנו. ובכי"ע: אלא על תנאין שלי. ובבבלי הנ"ל: אלא על דעת המקום ועל דעתי וכו'. ועיין בתוספות שבועות כ"ט סע"א.

641-42. שנ' ולא אתכם לבדכם וגו'. ופירש"י: לא כשאתם סבורים כאשר בלבבכם. ומכאן ראייה שהשביע אותם על דעתו. ובירושלמי כאן ונדרים פ"ג הנ"ל: תנא ר' חנניה קומי ר' מנא והא כתיב כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום . מה [את] שמע מינה? אמר ליה מה הדורות הבאים אחרינו אין בלבם תניי, אף אנו אין בלבנו תניי (כ"ה בנדרים, ובסוטה נשמט החצי האחרון ע"י הדומות).