תוספתא כפשוטה על סוטה ז:ח

164-67. מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' לעזר חסמא שבאו מיבנה ללוד והקפילו פני ר' יהוש' בפקיעין. וכ"ה בכי"ע (אלא ששם, וכן בד: והקבילו, והיא היא). וכן מעתיק בשם התוספתא בכפו"פ פ"ז, הוצ' לונץ, עמ' קכ"ח. ובד: מפקיעין. ובהערת לונץ סומך על גירסא זו (ומעיד שכ"ה גם בכי"ו, והוא אינו נכון) ומפרש שר' יהושע בא מפקיעין שבגליל, והם הקבילו אותו ביהודה בין יבנה ללוד. והכל הם דברי הבאי, עיין בהערה להלן שם פי"א, עמ' ש"ב, הערה 3. ואף במקבילות, בירושלמי כאן פ"ג ה"ד, י"ח ע"ד, חגיגה פ"א ה"א, ע"ה ע"ד, בבלי שם ג' א', במ"ר פי"ד, ד' הגירסא היא "בפקיעין" (בירושלמי: בבקיעין, והיא היא). ובמכילתא בא פט"ז, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 58: כבר שבתו תלמידים ביבנה ולא שבת שם ר' יהושע, וכשבאו תלמידים אצלו אמר להם וכו'. ובאבות דר"ן פי"ח, הוצ' רש"ז שכטר, ל"ד ע"א: לעת זקנותו של ר' יהושע נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להם וכו'. ומכל המקורות ברור שר' יהושע ישב במקומו בשעה שהקבילו את פניו, והיא פקיעין שביהודה. וכל הברייתא והדרשות באו לכאן אגב משנתנו פ"ז מ"ח העוסקת בקריאת המלך בזמן הקהל. ועיין מ"ש להלן, שו' 145–146, סד"ה ולפיכך.

269-70. תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין. וכ"ה באבות דר"ן, בירושלמי, בבבלי ובמ"ר הנ"ל. ובמכילתא הנ"ל: אמרו לו אחריך רבי. והכוונה היא כל מה שאמרו תורתך היא, ואחריך אנו הולכים, עיין מ"ש במבוא לירושלמי כפשוטו, עמ' י"ט (בעניין "אחריהם, אחריהם"). והיא תשובה של כבוד מתלמיד לרב מעין התשובה שלפנינו בתוספתא ובמקבילות.

371-73. שבת של מי היתה, אמרו לו של ר' לעזר בן עזריה. וכע"ז באבות דר"ן, בבבלי ובמדרש במ"ר הנ"ל. ובמכילתא ובירושלמי הנ"ל: מי שבת שם, והוא מתאים למה שאמרו במכילתא לעיל שם: ולא שבת שם ר' יהושע, ולפי זה שאלת ר' יהושע היתה מי הוא הגדול ששבת שם. ובבבלי ברכות כ"ח א': נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא וכו', והיינו דאמר מר שבת של מי היתה, של ר"א בן עזריה היתה. ואפשר שגם "מי שבת שם" כוונתו מי דרש בשבת שם. ועיין היטב בפי' הראב"ד לתו"כ ריש מצורע הי"ג, ע' ע"ג. ובמס' סופרים פי"ח ה"ח, הוצ' היגר, עמ' 320: ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה פתח ואמר וכו'. אבל עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 427, שפירש אחרת, עיי"ש.

477-78. נשים באו לשמוע. וכ"ה בכל המקבילות. אבל במס' סופרים הנ"ל: נשים כדי לקבל שכר פסיעות.

578. טפילין למה הן באין וכו'. וכ"ה בד ("טפולין"), אבל בכי"ע: טף למה בא, וכ"ה במקבילות הנ"ל. והגירסא שלפנינו נכונה, וכן בבבלי קידושין ל"ד ב': ואנא אמינא טפלים חייבים (כלומר, בהקהל) וכו'. ועיין גם ב"ב קי"ז א' ואילך, וספרי ראה פי' צ"ד, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 155. והוא, כנראה, בהשפעת הארמית, וכן בתרגומים הארמיים מתורגם טף: טפלי (טופלי), ועיין רש"י חולין י"ח א', ד"ה טפלי.