תוספתא כפשוטה על סוכה א:ו

110-11. בקנים ובדוקרנין אע"פ מדביקן זה לזה כשירה. כבר הראינו לעיל שבבא זו באה בכי"ע לפני הבבא של סיככה בהוצני פשתן. ובכי"ל נמצאת בבא זו להלן אחרי הבבא של סיככה בשובלין. וקשה לקבוע את מקומה המדוייק. ובד: אף על פי שדבקן וכו'. ובכי"ע: שמדביקן וכו'. ובכי"ל: שמדובקים וכו'. והצורה העתיקה היא כלפנינו בכי"ו (בלי שי"ן), עיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 1261 ואילך. ובבבלי י"ג א': אמר רבינא בר שילא הני דוקרי דקני מסככין בהו, אע"ג דאגידין נינהו, אגד בידי שמים לא שמיה אגד, אע"ג דהדר אגיד להו, איגד בחד לא שמיה אגד. תניא נמי הכי קנים ודוקרנין מסככין בהן. קנים פשיטא. אימא קנים של דוקרנים. ולפי הבבלי אפשר לפרש גם כאן ש"ובדוקרנין" הוא פירוש של בקנים, 16 כלומר הוי"ו של "ודוקרנים" הוא וי"ו הפירוש, עיין מה שהאריך בזה מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1086 ואילך. ולפי גירסת כי"ו, וכי"ע, יש כאן ראייה לכל דברי רבינא בר שילא, דאע"ג דהדר אגיד להו, כשר, משום שכבר אגודים מתחילתה בידי שמים, ואין אגד בעץ יחיד. ולפי גירסת כי"ל היא הברייתא שבבבלי ממש, ורבינא בר שילא, הוסיף: אע"ג דהדר אגיד להו וכו'. וכל הברייתא נסמכה למשנתנו פ"א מ"ה: חבילי קש וכו', ומלמדת שבאגד בידי שמים אין חשש חבילה. אבל בראבי"ה סי' תרי"ח, סוף עמ' 354: פחות מ[שלשה] דברי הכל כשירה, דקנים בעלמא נינהו (בבלי י"ד א'), ותניא בתוספתא סיכך בקנים ובדוקרנין אף על פי שמדביקן זה לזה כשירה (ע"כ הפיסקא מן התוספתא), לא נחלקו אלא משלשה ועד ארבעה וכו' (בבלי שם). ומכיוון שרבינו משלב את התוספתא לתוך דברי רב פפא בבבלי שם, מוכח שהוא פירש שהברייתא משלימה את משנתנו פ"א מ"ו (מסככין בנסרים וכו'. ההלכה שלהלן בתוספתא) ומלמדת שבנסרים ובדוקרנין אע"פ שהדביקן זה לזה אינם מצטרפין לד' טפחים, 17 ור"ת (עיין ראבי"ה ח"ב סי' תרי"א, עמ' 348, ואו"ז ח"ב סי' רפ"ה, ס"ה ע"ב) יפרש שלא הדביקן במוחלט עד שהגשמים לא ירדו לתוכה. ואין כאן גזירת תקרה.

211-12. סיככה בשובלין אם היה הקש מרובה על הדגן כשירה וכו'. בבבלי י"ג ב': קשים ובהן שבלים וכו' אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה וכו'. ועיין ירושלמי פ"א ה"ו, נ"ב ע"ב. ועיין ר"מ פ"ה מה' סוכה ה"ג. וכתב רבינו מנוח שם, מ"ב ע"ב: אם הפסולת מרובה על האוכלין מסככין בהן דכל מילי בטילי ברוב, ועיין רש"י ט' ב' ד"ה בשחבטן. ובמאירי י"ג ב' ד"ה דתניא: אם פסולת מרובה על האוכל כשירים, ור"ל בשצלתם (כלומר, של הפסולת) מרובה. ועיין ר"מ שם פ"ה הי"ג, ומ"ש באו"ש שם הי"ב שהעיר על דברי ר' אברהם בנו של הר"מ (והוא בברכת אברהם סי' כ"ט) שיישב את הסתירה באופן נחמד, עיי"ש. ועיין בערוך לנר י"ג ב' ד"ה אם פסולת.

312-13. ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' סיככה בבלאי כלים כשירה. וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בכי"ל: פסולה. וכן בבבלי ט"ז א': גופא (לעיל ט"ו ב') אמר ר' אמי בר טביומי סככה בבלאי כלים פסולה, מאי בלאי כלים. אמר אביי מטלניות שאין בהם שלש על שלש (כלומר, אעפ"י שעכשיו אין מקבלין טומאה, מ"מ מכיון שבאו מכלי שהיה מקבל טומאה אין מסככין בהן) וכו'. תניא כוותיה דר' אמי בר טביומי מחצלת של שיפא ושל גמי שיריה אע"פ שנפתחו מכשיעורה אין מסככין בהן וכו'. והעיקר בתוספתא כלפנינו (ובכי"ל תוקן ע"פ הבבלי), ולפיכך לא הביאוה בבבלי, והסתייעו מברייתא אחרת, וכפשוטה של משנתנו (פ"א מ"ח) שאין מסככין בארוכות המטה, ועיין בתוספות ט"ו ב' ד"ה בארוכה.