תוספתא כפשוטה על סוכה א:ה

110. סיככה בהוצני פשתן כשירה, בעניצי פשתן פסולה. בכי"ע סדר הבבות הפוך: סיכך בקנים וכו' סיכך בהוצני פשתן. ובירושלמי פ"א ה"ד, נ"ב ע"ב: ר' בא וכו' בשם רב סיככה בשלביות (פסולה), 12 המלה "פסולה" היא באשגרה מלהלן שם ה"ז, נ"ב רע"ג. בזכרים כשירה, בנקיבות פסולה. סיככה באניצי פשתן פסולה, בהוצני פשתן כשירה. סיככה בחבלים אית תניי תני וכו'. ולכאורה נראה שמאמר רב נגמר במלים "בנקיבות פסולה", והם דבריו בבבלי י"ב (כמו שפירש בטוב טעם מהרי"ן אפשטין בתרביץ ש"א ס"ג, 13 ועיין בשרידי שאילתות שפרסם מהרי"ן הנ"ל בתרביץ ש"ו ס"ד, עמ' 485, ובהע' 15 שם חזר בו מפירושו. ברם עדיין פירושו הראשון מחוור יותר. סוף עמ' 133 ואילך), ומכאן ואילך הן הברייתות שבתוספתא כאן. אבל בבבלי י"ב ב' 14 לפי גירסת הרי"ף וכמה מן הראשונים, עיין דק"ס, עמ' 32, הע' ש'. אף דין הברייתא שלפנינו נמסר בשם רב, ולפ"ז אף בירושלמי הנ"ל גם הלכה זו היא מדברי רב. ובהוצאות שלנו בבבלי (וכן בכי"מ שם) הוא מאמר ר' יוחנן. ולעצם העניין הוצני פשתן, והיינו קני הפשתן שלא נכתשו ולא ניפצו, שעדיין יש בהם זרע וחייבין בפיאה (עיין פיאה פ"ו מ"ה) ובמעשרות, 15 עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 701, ועיין במשנת תרומות פ"ט מ"א, בירושלמי סוף מעשרות ועוד. מ"מ מסככין בהן, מפני שעיקרן לקיסמין ולזרע ולא לאכילה, ואינם מקבלין טומאה, עיין מ"ש לעיל שו' 9, סד"ה ולעצם. אבל עניצי פשתן שכבר כתש ונפץ אותן אין מסככין בהן, מפני שהם מקבלים טומאה לשיטת הרי"ץ גיאת ורש"י, או משום שנשתנה צורתן, ואינן נראין כגידולי קרקע, כשיטת הר"מ, עיין מ"ש לעיל, שו' 9, ד"ה סיככה בחבלים.