תוספתא כפשוטה על סוכה ב:ד
תוספתא כפשוטה על סוכה · Tosefta Kifshutah on Sukkah 2:4
Open in the reader →126. היה אוכל בסוכה וירדו עליו גשמים וכו'. בבלי כ"ט א'.
226-27. אע"פ שפסקו גשמים. ליתא בבבלי, אבל כן מוכרח מן העניין, עיין ר"ח ורש"י. ובראבי"ה ח"ב סי' תרמ"ב, עמ' 367: ובתוספתא מסיים אף על פי שפסקו הגשמים . ואפשר שכוונת רבינו להסתייע מן התוספתא שאעפ"י שפסק הגשם לגמרי, ואין לחשוש שמא יצטרך לחזור ולצאת מיד, מ"מ אין מטריחין עליו.
327. היה ישן בסוכה וכו'. בבלי הנ"ל.
428-29. אין מחייבין אותו לחזור עד שייעור. וכ"ה בד. ובכי"ל: עד שיעור. ובכי"ע: עד שֵיֵעור. והניקוד מוכיח שיש כאן תיקון, ושמא היה כתוב בספר שהיה לפני הסופר: עד שיאור. ובבבלי כ"ט א' הנ"ל: אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור. איבעי להו, עד שיעור, או עד שיאור. ת"ש עד שיאור ויעלה עמוד השחר. תרתי, אלא אימא עד שיעור ויעלה עמוד השחר. ולגירסא זו ברור שצריך תרתי, שאפילו ניעור אין מטריחין עליו לעלות קודם עמוד השחר, ואם ישן אין מעוררין אותו אפילו לאחר שעלה עמוד השחר. אבל הגאונים 17 עיין בה"ג ד"ו ה' סוכה ספ"ב, ל"ג ע"א, ד"ב, עמ' 165, ה' פסוקות הוצ' ר"ס ששון, עמ' ל', אוה"ג, עמ' 96. גרסו: עד שיאור ויעלה (פי' משיעלה) עמוד השחר. ולפי גירסא זו אפשר לומר, שמשהאיר ועלה עמוד השחר מעירים אותו, כמו שחכך לומר הר"ן בסוף פ"ב. אבל דעת רוב הפוסקים שאף לפי גירסא זו פירושו שאם ניעור לפני הזמן הזה אין מטריחין עליו, ואם לא ניעור אין מעירין אותו אפילו אחר הזמן הזה. ועיין בבעל המאור, במלחמות, ובריטב"א בסוף פ"ב, ובדק"ס, עמ' 87, הערה ת'. ובירושלמי ספ"ב, נ"ג ע"ב: רבן גמליאל נכנס ויוצא כל הלילה, ר' ליעזר נכנס ויוצא כל הלילה. חד תלמיד מן דר' מנא הורי לחד מן קריבוי דנשייא יצא אין מטריחין עליו שיחזור. ולא שמע רבן גמליאל נכנס ויוצא וכו'. ועיין ר"ח כ"ט א', רי"ץ גיאת ס' ה' סוכה, עמ' צ"ג, ראבי"ה ח"ב, סי' תרמ"ג, עמ' 367, או"ז ח"ב סוף סי' ש"ה, ס"ז ע"ב, ומ"ש הרמא"י בפתח הדביר על העיטור, ה' סוכה ח"ה, פ"ו ע"א, סוף הערה כ'. ושמא כיוונו בירושלמי ללילה הראשון דווקא, עיין בס' המכתם, הוצ' הר"א סופר, עמ' נ"ח, ובהערה י"ז שם.