תוספתא כפשוטה על סוכה ג:ב

16. שמונה עשר יום בשנה ולילה אחד וכו'. נסמך למשנתנו פ"ד מ"א: ההלל והשמחה שמונה וכו'. ובר"ח מ"ח א': תנא (עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ב, עמ' 13 ואילך) ההלל 6 פיסקא קצרה ממשנתנו, והשמיטוה הסופרים כאן בתוספתא, עיין מ"ש לעיל ח"א, ריש עמ' 6, ח"ב, עמ' 552, שו' 16–17, שם, עמ' 653, ועוד. י"ח ימים ולילה אחד וכו'. ובלקוטות הרמב"ן סוף פסחים (י"ד ע"ד), במאירי פסחים קי"ז ב' ד'ה המשנה (100 ע"א), הנ"ל ברכות מ"ו א' (160 ע"א), כפו"פ פי"ד, עמ' שנ"ז, אבודרהם סדר ר"ח (קרוב לתחילתו), ד"ו שכ"ו, ע"א ע"א, שם פי' ההגדה ד"ה לפיכך אנחנו חייבין, מביאים את התוספתא כאן, כדי להוכיח שבליל פסח מברכין על ההלל, נגד שיטת הגאונים, עיין אוה"ג פסחים, עמ' 124 ואילך, ובברכי יוסף או"ח סי' תפ"ז ס"ק ז', ובשיורי ברכה שם. ובירושלמי פ"ד ה"ה, נ"ד ע"ג, מביא את התוספתא כלשונה כאן. ועיין להלן. ובבבלי תענית כ"ח ב', ערכין י' א': דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה וכו', ולא נזכר שם "לילה אחד" בשום כת"י, עיין במס' תענית הוצ' מלטר, עמ' 133. ואינו גם בה"ג ה' לולב, ד"ו ל"ד ע"ד, ובהלכות פסוקות הוצ' ר"ס ששון, עמ' ל"ו, ובסדר רב עמרם ח"א, ל"ו ע"א, השלם ח"ב, פ"ב ע"ב, וברוב הראשונים. ברם בשאילתות וישלח סי' כ"ו: דאמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק שמנה עשר יום ולילה אחת יחיד גומר בהן את ההלל וכו', לילה אחת של יום טוב הראשון של פסח. וכן בס' יריאים סי' קכ"ה, והשלם סי' רס"ב, ק"כ ע"א: דאמרינן בערכין אמר ר"י וכו' י"ח ימים ולילה אחד יחיד גומר בהן (בשלם: ולילה אחד גומרין בהן, עיין להלן) את ההלל וכו' ולילה הראשון של פסח. וכן בה"ג ד"ב, עמ' 83, ועמ' 173: דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים ולילה אחד 7 בהקדמת בה"ג ד"ו מנה בתוך מצות עשין מן התורה: וימים שמונה עשר ולילה אחד לגמור בהן את ההלל. וכע"ז בד"ב, עמ' 14. וכתב עליו הרמב"ן (בלקוטות סוף פסחים שהזכרנו בפנים): תפס לו הלשון בזה שבמס' סופרים. יחיד גומר בהן וכו'. וכ"ה בשבה"ל השלם סי' קע"ד, ס"ט ע"ב, וסי' קפ"ח, ע"ג ע"ב. ואעפ"י שבה"ג ושבה"ל אינו מסיים בסוף, וליל הראשון של פסח, אבל מן הרישא כבר ברור שהכוונה לליל פסח. וכן בתשה"ג שבגנזי קדם של לוין ח"ה, עמ' 51: ואמ' כי הוקש שמונה עשר יום ולילה אחד וכו', כך אתה חייב לברך בלילה וכו', והגאון משיב: וליכא בשמעתא לילה. וכנראה שכן היתה הגירסא ("ולילה") בתלמוד הקדום של בעל השאילתות, ומשם הוא במס' סופרים פ"כ ה"ז, הוצ' היגר, עמ' 384, והביאוה כמה מן הראשונים הנ"ל (ועיין גם בציונים של היגר), משום שבתלמוד היתה לפניהם הגירסא כלפנינו.

27. קורין בהן את ההלל. וכן הוא ברמב"ן ובמאירי פסחים הנ"ל. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. אבל בכי"ע ובכי"ל: גומרין בהן וכו', וכ"ה בר"ח הנ"ל. וודאי גמור הוא בעיני שהוא תיקון סופרים ע"פ הבבלי (עיין להלן). ובא"י לא ידעו כלל על חצי הלל, וכדברי התוספתא בפסחים פ"י סה"ח, שו' 18–19: ההלל אין פוחתין ממנו וכו', עיין מש"ש. ובבבלי תענית וערכין ומס' סופרים פ"כ הנ"ל: יחיד גומר בו את ההלל. וזו היא הגירסא של רוב הנוסחאות ורוב רובן של הראשונים. ובכי"מ של מס' תענית חסרה המלה "יחיד", וכן מעיר רבינו תם בספר הישר סי' תמ"א, ד' וויען, מ"ג ע"א: אומר אני דל"ג הכא יחיד [וכן הוא?] בעירוכין בכל הספרים, ועיין לעיל גירסת ס' יריאים השלם. אבל בה"ג ובהלכות פסוקות הנ"ל גרסו "יחיד" אלא שפירשו: לאו יחיד ממש קאמרינן להו, אלא כל היכא דלא כניפין כולהון ישראל יחיד קארי להלן וכו', כמו שהעירו הראשונים הנ"ל. ועיין אוה"ג תענית, עמ' 39 ואילך. וכן וודאי גמור הוא שבבבלי ובמס' סופרים הגירסא היא "גומר", ובכי"מ השני בתענית: קורא, ותוקן בגליון "גומר", ואין לגירסא בודדת זו ("קורא") שום סמך, לא בכי"י, ולא בראשונים. וכתב ר"ת בס' הישר הנ"ל 8 והובא בתוספות כאן מ"ד ב' ד"ה כאן, בתוספות ר' יהודה ברכות י"ד א' ד"ה ימים, ועוד, עיין בהערות למחז"ו, עמ' 192, הע' י'. ועיין בשבה"ל השלם סי' קע"ד, ס"ט ב', בכ"י ב', לפי הערת בובר שם. שאף "גומרין" פירושו קורין, "אבל האחרונים חלקו בלשון לקרות ולגמור, להבחין להדיוטות בין ימים שהיחיד גומר ליחיד שאין גומר". 9 תוספות ר' יהודה הנ"ל. ובאבודרהם הנ"ל מעתיק גם בשם הירושלמי והתוספתא "גומרין", ולא דייק שם בלשון, משום שעיקר עיסקו הוא במלים "לילה אחד". ובלקוטות הרמב"ן פסחים הנ"ל: ואע"ג דהכא (כלומר, בתוספתא, בניגוד לבבלי ולמס' סופרים) קתני קורין, מ"מ משוה קרייתן של ימים הללו (כלומר, שבכולם קריית ההלל שוה).

37-8. ויום טוב הראשון של פסח ולילו. וכ"ה בד ובכי"ל, וכ"ה בר"ח, רמב"ן ומאירי פסחים הנ"ל. ועיין להלן גי' כי"ע.

48. ויום טוב של עצרת. וכ"ה בד ובכי"ל. וכ"ה בשם התוספתא בראשונים הנ"ל. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. אבל בכי"ע: יום טוב הראשון של פסח ולילי יום טוב של עצרת (ונתן הסופר נקודות משני צדי המלה "עצרת", לשם מחיקה) פסח ויום טוב הראשון של עצרת, וניקד את שש המלים האחרונות. והנה כלל גדול הוא בידינו שהניקוד של הסופרים מראה שיש כאן "תיקון". וקרוב לוודאי בעיני שעיקר הגירסא שם היתה: יום טוב הראשון של פסח ולילו (כמו שהוא לפנינו, עיין מ"ש לעיל. וכ"ה בירושלמי בשינוי סדר), ויום טוב של עצרת. והסופר מחק את המלה "עצרת" בטעות, והוסיף מה שהוסיף ע"פ הבבלי (עיין להלן), וניקד את המלים, והשאיר לנו רמז שהוסיף אותן. ובבבלי תענית וערכין הנ"ל: ויום טוב הראשון של עצרת. וכ"ה בארבעה כת"י של תענית (עיין בהוצ' מלטר, עמ' 133) ובכי"מ בערכין, ובסדר רב עמרם ח"א, ל"ו ע"א, השלם ח"ב, ס"ב ע"ב, בה"ג ד"ב, עמ' 83, ועמ' 173, וריצ"ג ריש ה' לולב. וכן מעתיקים בשם מסכת ערכין בעיטור ה' הלל, צ"ד ע"ב, בס' יריאים ד"ו סי' קכ"ה, 10 ביריאים השלם סי' רס"ב, ק"כ ע"א, כבר חסרה המלה "הראשון". במנהיג ה' מגילה סי' כ"ח, מ"ג ע"ב, במחז"ו סי' רכ"ו, עמ' 193, ובשבה"ל סי' מ"ח, ד"ו כ"ב ע"ג. 11 בשבה"ל השלם סי' קע"ד, ס"ט ע"ב, נשמטה שורה, עיי"ש הע' ג'. אבל להלן שם סי' קפ"ח, ע"ג ע"ב, חסרה המלה "הראשון". ונוסחא זאת היתה גם לפני הסופר של כי"ע, עיין מ"ש לעיל. וקשה מאד בעיני לשבש כל כך הרבה נוסחאות כי"י וגאונים וראשונים. והרי מסתבר ששאר הקדמונים השמיטו את המלה "הראשון" מפני שהיא אינה מובנת, כשם שהקיפוה גם בהוצאות שלנו בבבלי. ושמא הכוונה להוציא יום טבוח שלאחרי עצרת שאין אומרים בו הלל, עיין חגיגה י"ז ב', ובשיח יצחק ובטורי אבן שם. והגירסא הנכונה אף בחגיגה היא בדפוסים: ויום טוב הראשון של עצרת, ובכי"מ שם השמיטוה (עיין דק"ס) מפני שלא הבינו אותה. וצ"ע.