תוספתא כפשוטה על סוכה ג:ג

18-9. למה נקרא שמו שער המים שבו מכניסין וכו'. במשנתנו פ"ד מ"ט: ניסוך המים כיצד וכו' הגיעו לשער המים וכו'. ומסמיכה התוספתא לכאן את משנת שקלים פ"ו מ"ג ומדות ספ"ב.

29-10. בו מים מפכין. במשניות הנ"ל: ר' אליעזר בן יעקב אומר בו המים מפכין ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית, ורומז ליחזקאל מ"ז, א'. ומכאן ואילך מפרשת הברייתא חלק גדול מפרק יחזקאל הנ"ל.

310. מלמד שמפכפכין ויוצאין כמי הפך הזה ועתידין להיות וכו'. ומפרשת הברייתא מים מפכים (יחזקאל מ"ז, ב') מלשון פך, שהם מפכפכים, כלומר, מקלחין קילוח דק כמפי הפך. וברד"ק יחזקאל רפמ"ז: ובתוספת' דסוכה ר' אליעזר אומ' מי' מפכי', מסכסכין (צ"ל: מפכפכין) ועולין כמו פי הפך, ועתידין להיות יוצאין מתחת יד מפתן הבית. ובירושלמי שקלים פ"ו ה"ב, נ' ע"א: תני בית קודש הקדשים עד הפרוכת כקרני סיליי וכיליי וכו', מן העזרות ועד מפתן הבית כחוט של ערב. מיכן והילך כמפי הפך. ובבבלי יומא ע"ז סע"ב: אמר ר' פנחס וכו' מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים וכו' כיון שהגיע אל פתח העזרה נעשה כפי פך קטן, והיינו דתנן ראב"י אומר מים מפכין עתידין וכו'. ובפרקי דר"א פנ"א, הוצ' הרד"ל, קכ"ה סע"א: ר' פנחס אומר מי הבאר עתידין לעלות מתחת מפתן הבית ונובעין ומפכין (כ"ה בילקוט סוף יחזקאל. ולפנינו: ומפרין) ויוצאין, ונעשין לי"ב נחלים, כנגד י"ב שבטים וכו'. וברור שלפי אגדה זו המים היוצאים מתחת מפתן הבית היא הבאר שמימיה נעשו י"ב נחלים (עיין להלן, שו' 39), ושכן יהא אף לעתיד לבוא. 12 כמפורש בילמדנו שהובא בילקוט יהושע רמז ט"ו וזכריה רמז תקע"ט, כמו שהעיר הרד"ל במקומו. עיין מ"ש על באר זו להלן, שו' 36, ד"ה ולא נתבאר.

412-13. מי אפסים מלמד שאד' עוב' במים עד קרסוליו. ובס' השרשים להרד"ק ערך אפס: מי אפסים. מי כליון שאין בהם אלא מעט (עיין בתרגום השבעים במקומו). ורבי יונה פירשו (ס' השרשים שלו, ערך אפס) מי פסים, והאלף נוספת, פירוש מי כפים וכו', כי המים לא היו מכסים כי אם כפות רגליו. ורבותינו פירשוהו שאדם עובר בהם עד קרסוליו. והכוונה לתוספתא כאן. ועיין בפירושו ליחזקאל שם. ובירושלמי הנ"ל: מי אפסים. עד קרסול[י]ה. ובבבלי יומא ע"ז ב': מי אפסים, מכאן שמותר לעבור (כלומר, ואין לחשוש לסכנה) עד אפסיים. והמתרגמים היונים הקדמונים (עקילס, סומכוס ועוד, עיין בהיקספלה במקומו) תרגמו אפסים: ἀστράγαλοι, קרסוליים, כמו שהוא גם במיוחס ליונתן, ובהכרח שכולם פירשו אפסים מלשון פס (עיין לעיל). ובמשנת אהלות פ"א מ"ח סדר הרגל הוא (ממטה למעלה): פיסת הרגל, 13 בס' השרשים לר"י ן' ג'נח ערך אפס הביא מדברי רז"ל שהזכירו פס היד, ולא הביא ממשנת אהלות כאן, שנזכר שם בפירוש פיסת הרגל. ואפשר שלפניו היתה הגירסא במשנה: פרסת הרגל, עיין במהדורת ר"א גולדברג, עמ' 9, ובהערות שם, עמ' 11. וכן מוכח בפיוטי יניי, עמ' ק"ל. אבל אין הגירסא במשנתנו נוגעת לעצם העניין, ורבותינו פירשו פס הרגל כמו פס היד, והיא פרסת הרגל. ועיין מכילתא ויסע פ"ג, עמ' 166, ואינו עניין לכאן, עיין בשנו"ס שם, ובמכילתא דרשב"י, עמ' 110, ובשנו"ס שם. קרסול, שוק. ולפ"ז עד אפסים פירושו, עד הקרסול, ולא עד בכלל. ובפרקי דר"א הנ"ל: כלפי הדרום לעבור בהם עד השוקים . ופירש הרד"ל שם שהכוונה לתחילת השוק (ולא עד בכלל), לסוף הקרסולים. ולא הרווחנו כלום בפשרה זו, שהרי פיסת הרגל אינה כוללת את הקרסול. ולא עוד אלא שלהלן בפרקי דר"א שם: כלפי המזרח לעבור בהם עד צואר, שנאמר וכו' מי אפסים, שהצואר אפס (כלומר, קצה) לגוף, ועיין בהערה מ"א שם. וכנראה שהגירסא שם משובשת.

513-14. מים ברכים מלמד שאדם עובר וכו'. בבבלי הנ"ל בכל מקום כאן: מכאן שמותר לעבור וכו', כלומר, ואין בו משום סכנה.